Categories
כללי

חרבנה בקרחנה

יומני היקר, המצב חרבנה.
אני יודעת שיש לי המון על מה להודות, ואני מודה, באמת. מודה על בן זוגי שיכול להצחיק אותי עד שכואבות לי הלחיים, מודה על שני האינדיאנים שלי שעל אף שהם מחרפנים אותי לפעמים, בטח ובטח בתקופה האיומה הזו, בסגר האינסופי הזה (כי גם כשזה לא רשמי – אנחנו בסגר, כבר שנה ב-hold, בהעדר תנועה, בקיפאון, ברגרסיה, בחיים ״סגורים לרווחה״), כי הם הכי יודעים להרחיב לי את הלב. מודה על הפרנסה שמצאתי בתקופה הכה קשה הזו, ועוד בדרך עצמאית, מודה על המשפחה שלי שאני לא רואה אבל לפחות אני יודעת שכולם בריאים ושלמים – מודה, מודה, מודה.
אבל דאם איט. המצב חרבנה.

נמאס לי לדאוג ונמאס לי להתגעגע ונמאס לי לחשוב על שפיות ילדיי, בזמן שבתכל׳ס אני מנסה לשמור על שלי. נמאס לי להיות סגורה, להסתכל על השמיים ולהרגיש שהם ממש רחוקים, להתגעגע לתחושת החופש הזו שהגוף יודע להרגיש כשהוא במרחב הפתוח, בלי מסכה, בלי הגנות, מגננות וחרדות על ״מה אם״.

נמאס לי מהפוליטיקה ומהתקשורת ולא לדעת מה נכון ומה לא, לנסות להגדיר לעצמי את האמת שלי בתוך כל השקר הזה, המיסוכים והמסיכות, מתחסנים מול מתנגדי חיסון, תומכי (אעלק) ימין מול תומכי (אעלק) שמאל ומרכז, ובכלל כל האדום נמצא בדרום, ואיפה הצפון שלי והמצפן ומתי כבר כל האלימות הזו תיפסק, נגד נשים ובכלל חלשים.

לפעמים אני חושבת שלא היה איכפת לי להאמין שנוצרנו מהאל, אי שם באיזה גן פראי קסום מלא בשפע. לא היה איכפת לי, אם זה היה אומר שכל הכעס הזה והאלימות לא היו חלקים בלתי נפרדים מהדבר הזה שהוא אנחנו, בני אנוש מופלאים וארורים כאחד, שאריות של אבולוציה קדמונית טרום סוציאליזציה, נורמליזציה ושאר מלים שמסתיימות ב״זציה״, אבל גם סיפור גן עדן ולידת האדם עקום כולו – הרי זה נתן צלע וזו נתנה תפוח, וההוא גיחך בעת שהאחר התאכזב ורשף ומיד שלף, בחרון אף, את ארגז העונשים וגירש וקילל.

אז חרבנה ונמאס לי, באמת שנמאס, ואני רוצה כבר שגרה אפורה, בלי הפתעות ובלי מגפות, בלי התמודדויות שהן מעבר לפק״ל הקבוע שאני אמורה להתמודד אתו, ובלי המועקה הזו בבטן שלוחשת לי בארסיות ש״זה ייקח זמן, חמודה. לפחת נצח וחצי אם לא יותר״, גאד דאם וכושילירבאק.

אבל, לפחות, עד אז – יש לי את סם יוהן מסדרת ההרפתקאות ההיסטורית-סמי-פורנו-דמיקולו Outlander, או כמו שנשים חכמות ממני בקבוצה שהיה לי מצחיק לגלות בשם LadyBoners שגאה להחפיץ גברים (מודעת לבעייתיות, אבל תנו לי לצחוק לרגע, בחייאת) אמרו:
״אני צריכה עוד סם יוהן בחיי וכך גם אתן!״ והוסיפו ודייקו
״He could sass my nach all day everyday״ 🙂

אז הייתי כאן, ביייייי!

Categories
מוסיקה

רק ביל קלהאן מורשה לתת לעצמו אלבום זהב

הרומן שלי עם ביל מתחיל אי שם בשנת 2009 עם צאת אלבומו ״Sometimes I Wish We Were An Eagle״. זו היתה אהבה מהאזנה ראשונה שרק הלכה והתעצמה עם כל לופ נוסף של האלבום באוזניי. גרתי אז ברחוב גרוזנברג החמוד, לא רחוק משוק הכרמל ונווה צדק, מגדל כלבו שלום והים המלוח, לבדי, עטופה בצלילים בכל רגע פנוי בערך, כך שכל דבר שקשור לביל תמיד יעלה בי את הניחוחות של התקופה הזו. תצחקו אבל משהו בי התנגד אז למוסיקה בפלאפון כך שהייתי עדיין עם האמפי3 הבורדו מטאלי הקטן שלי, מתהלכת ברחובות העיר והשכונה שלי, בין הצללים והצלילים, חולמת ללא הפסקה.

Jim Cain – Sometimes I Wish We Were An Eagle – Bill Callahan

תמיד נגד כיוון השעון

את היותו מר ערפיח (Smog) גיליתי כמובן רק אחר כך, כהרגלי בקודש, תמיד נגד כיוון השעון וזה רק העצים את הקראש שלי. מה צריכה בחורה מהמאהב המוסיקלי שלה? לא יותר מקצת רומנטיקה, קצת דכדכת והרבה גיטרות חורקות.
אם יש משהו שאני הכי שמחה לגלות לגבי אמן או הרכב שאך היה לי קליק אתו, זה אוסף של אלבומים שיצר בטרם התוודענו. עם סמוג חכתה לי רשימה של 11 אלבומי אולפן שאם להודות על האמת – טרם השלמתי, מהסיבה הפשוטה שנתקעתי על יוליוס קיסר, אהבה פראית ונהר שאינו מספיק לאהבה.

Smog – Bathysphere – Wild Love
Smog – Your Wedding – Julius Caesar
Smog – Rock Bottom Riser – A River Ain’t Too Much To Love

אם כבר צהוב שיהיה עם מוסיקאיות

כאנקדוטה חביבה, בחלוף הזמן מצאתי את עצמי מהנהנת בהסכמה עם האלבום ״What Would the Community Think״ של Cat Power אותו הוציאה, מסתבר, בזמן שהיתה זוגתו של קלהאן. ההשפעה שלו לא בלתי מורגשת שם בלשון המעטה 🙂

Cat Power – Good Clean Fun – What Would the Community Think
Bill Callahan & Chan Marshall a.k.a Cat Power

חוץ מהחתולה העוצמתית (צ׳אן מרשל), ביל יצא גם עם המוסיקאיות ליסה קריסטל קארבר, סינתיה דאל וגו׳אנה ניוסם, אך כמו שאומרים אצלנו בצ׳כונה, בסוף “סגר את הבסטה” עם Hanly Banks, צלמת וקולנועית, אתה הביא לעולם בן בשם ההולם Bass.

הנלי בנקס (קלהאן) יצרה את הדוקו ״אפוקליפסה״ על מסע ההופעות של ביל בשנת 2011 תוך שהיא משלבת קטעים מההופעות ומהנסיעות בדרכים.

אלבום זהב

שנה שעברה (2020) ביל קלהאן הוציא את האלבום “Gold Record” וכשמו כן הוא – זהב צרוף ומלא בעופות (הפעם יונים מתפוצצות), הומור שחור והתכתבות עם זמרי עבר כמו ג׳וני קאש, ריי קודר וליאונרד כהן.

כיוון שהאלבום הוא אסופה של שירים חדשים וישנים היכולים להחשב בקלות כל אחד כשיר בפני עצמו, עד למועד יציאת האלבום ב-4 בספטמבר 2020, ביל שחרר כל יום שני בשבוע שיר אחר מהאלבום.

גם כאן השירה של ביל ישר עושה לי להרגיש בבית, כל כך בבית שהשעה עכשיו שלוש וחצי בלילה ואני מקשקשת על ביל כאילו אין מחר בעוד למעשה כבר איני רווקה הוללת החיה בדד. בחדר הסמוך ישנים להם שני זאטוטים ממוצא אינדיאני וחדר אחרי נוחר לו האדם האהוב עליי עלי אדמות. אני רק מקווה שהוא יבין כשלא אצליח מחר לפקוח עין, כי, כמו שביל אומר ב”עוד שיר״ (לא השיר הכי חזק באלבום, מודה, ועדיין המילים מקסימות):

We will finish our songs another day
And watch the light as it fades away
Lonesome in a pleasant way
I guess the light that’s gone belongs to yesterday

Another song by Bill Callahan from the album Gold Record
https://www.youtube.com/watch?v=OZfna2VX2PM

אם בא לכם לקרוא עוד קצת על האלבום המופלא הזה, פיצ׳פורק נתנו לו כיסוי מוצלח, אבל בינינו – פשוט תאזינו לו.
ועד אז – בוקר אור ושינה ערבה, אמן!


Categories
מוסיקה

Drunk Tank Pink החדש של Shame

זה לא סוד שהעיר האהובה עליי היא לונדון ושמבחינתי כל דבר נשמע יותר טוב כשהוא נהגה במבטא בריטי (בריטיש איז דה ריל שיט-יש!). בהתאם לכך אני מרשה לכם לפקפק בהידלקות שלי על הרכבים אנגליים ובהם Shame ובו זמנית מזמינה אתכם להאזין להם ולשפוט בעצמכם אם לא הייתם נהנים מהם גם אם היו שרים בעברית, מנדרינית או כל שפה אחרת.
כאמור, גם ההרכב Shame ממשיך את הליין של מוסיקה לשעות הקטנות של הלילה, כי קיסמים לעיניים זה דבר מכאיב בעוד מוסיקה עושה לי מוי שמייח וגם עוזרת בלחלץ קצת את העצמות.

אז מה יש לי לספר על Shame והאלבום Drunk Tank Pink?

♫ ההרכב נולד ב-2014 בלונדון
♫ Drunk Tank Pink הוא אלבום האולפן המלא השני שלהם בסך הכל
♫ האלבום הקודם (Songs of Praise) יצא ב-2018 תחת הלייבל Dead Oceans שלפחות לי מוכר מיוצרים והרכבים כמו Bill Fay אהובי, Califone הנהדרים וקווין מורבי החמדמד.
♫ האלבום הנוכחי יצא לאור ממש אתמול 15.1.2021
♫ ביוטיוב למטה ניתן להאזין לאלבום כולו באיכות לא משהו בעליל. אם יש לכם ספוטיפיי לחצו כאן
♫ ההרכב מתכוון לצאת למסע הופעות ב-2 בפברואר, על אף הקורונה ובהתאם למגבלותיה, כך שיופיעו באולמות המאפשרים ריחוק חברתי. בהתאם לכך למסע ההופכות קוראים Socially Distant Tour.

הסינגל Alphabet שיצא כבר בספטמבר 2020




Categories
פעילות עם ילדים

איך להעשיר ולחנך את ילדינו במינימום מאמץ

המדריך להורה העצל אך היודע לנצל

הפוסט הבא לא באמת מדריך. אין כאן רשימת עשה ואל תעשה או 10 הטיפים שיסדרו לך את היום עם הילדים בסגר, בחופש הגדול או בפסח, אבל הוא בהחלט יכול להוות השראה.

כל פעם שיש סגר (עד מתי קורונה 2020/21?) או זמן שהוא מעבר לסופ״ש הדורש מאתנו, ההורים, להעסיק את ילדנו יותר מ-4-5 שעות רצוף, לא מעט מאתנו רצים לחפש הפעלות (ראו את הפוסט האופטימי שלי מהסגר הראשון או הפוסט המפוספס שלי על זברות מהסגר שאחריו), הצגות, עבודות העשרה ויצירות ומה לא. אבל אם למדתי משהו מהשבוע המטורף האחרון שעבר עליי עם משפחתי בצל הסגר הרביעי (או השלישי, אם מחשיבים סגרים רק לכאלו ללא מסגרות לילדים, ובינינו כל עוד הם בגן או בבי״ס הרבה יותר קל לנו לנשום ולקבל את המציאות המוטרפת הזו של רחוק מהורינו, אחינו, חברינו ושגרת חיינו) – לא חייבים לקפוץ מעל לפופיק, אפילו אפשר לא לקפוץ בכלל.

החיים במחיצת היצורים הקטנים, החמודים ומטריפי הדעת הללו (אצלי הם עכשיו בני 4 ו-5 וחצי) מלאים בהזדמנויות העשרה.

גם שיר גרוע יכול לעורר שיחה חכמה

הילדים רוצים לשמוע את סטטיק ובן אל עם אנה זק (שאלוהים תמחל לי! מאז ששמעתי את השיר לראשונה אני לא מפסיקה לשאול את כולם אם הם יודעים מה חזק)?
תנו להם ואז תדברו אתם על החפצה, על זה שנשים הם ממש לא עוגיות ובטח שלא עוגיות חמות, ושאף אחד לא אמור לאכול אף אחד, למעט באהבה ובהסכמה.

קבלו. למה שרק אני אסבול?

אוהבים שוקולד? תתחילו לשנן את מוצרט

אם תשאלו אותי מה מתוק בסגר, קצת לפני ה״אין כמו להיות ביחד״ ישנו כס כבוד עליו ניצב כדור בעטיפה מוזהבת עם תמונה של מוצארט. באמת שנהייתה לי איזו התנייה, כך שברגע שמתחיל סגר ישר אני עם האצבע על הזמנות אונליין מהסופר ומוצארט הוא בראש הרשימה.
בכל מקרה, כמובן שהילדים לא נשארים מאחור בקטע הזה, ועוזרים לי לחסל את החברים המתוקים תוך ימים ספורים. אממה, אם בפעם הראשונה שטעמו מהזהב המתוק הזה למדנו קצת על מי זה מוצארט, הפעם החלטתי שכל פעם שהם יבקשו כדור – אני אשמיע להם קטע של מוצארט.
באופן מפתיע (או שלא?) הם ממש אהבו את הרעיון.

יצאתם לסיבוב בשכונה? פקחו עיניים וגוגל

כאן הקרדיט לחמודימים ולהם בלבד. מתברר שהם קלטו את העכביש הזה יום לפני אבל אני הייתי שקועה בשיחה עם הורים אחרים. בכל מקרה, אחרי שהתפעלנו ממנו, מהרתי לפתוח גוגל, כתבתי ״עכביש פסים״ ושמחתי לגלות שקוראים לו כסופי (תודו שזה אחלה שם לעכביש, בעיקר, אבל לא רק, אם רוצים שילדים יזכרו אותו). מתברר שהוא עכביש גינה די נפוץ ושהנקבה גדולה פי 4 מהזכרים (הוריי! הוריי! מישהו מריח שיחה על פמניזם ויחסי כוחות במשפחת האדם מול החיה?).
הם ארסיים כמו רוב העכבישים אבל לא מזיקים לבני אדם. 1:1 לטובת שני הצדדים.

בדרך הביתה החלטנו שנצייר את כסופי העכביש אחרי ארוחת הצהרים אבל אז המשמרת של אבא התחילה (יש ימים שאנחנו בתורות של שעה-שעה בשל פגישות ומחויבויות עם לקוחות ועמיתים לעבודה, היום היה יותר שפוי, אני חצי יום ראשון, הוא חצי שני) ובסוף יצא שהגדול צייר את כסופי אבל גם עוד כמה עכבישים שהוא המציא (!) והקטן בכלל צייר חייזר (אבל אי אפשר שלא לראות את ההשראה מפרוק הרגליים המפוספס!) 🙂

כסופי העכביש(ה)
עכבישים מסוגים שונים, חלקם מומצאים:
טרנטולה, כסופי, עכביש הזעם, עכביש אואר, עכביש רגליים ועכביש יבלות
חייזר מעולם העכבישים

ועכשיו אתם (ילדיכם) 🙂