Categories
מוסיקה

ג׳ף באקלי מת אבל בפרנקפורט הוא לגמרי חי

אם לכרוע ברך ולהשתחוות לנפלאות הטכנולוגיה, אדיסון והפונוגרף שלו, הגרמופון של אמיל, טייפ סלילים וכל מה שה״קדמונים״ שלי עברו בדרך להקלטת ויז׳ואל וסאונד – אז זה ברגעים כאלו, כשאני מוצאת את עצמי בלופים אינסופיים מול ג׳ף באקלי המת, חי ופועם מול עיניי ואוזניי, הופעה חיה בפרנקפורט, גרמניה, ביוטיוב, כאילו לא עברו למעלה מ-26 שנה.

יש קולות שאתה צריך לראות את המקור שלהם כדי להאמין שהם אמתיים, שבן אנוש עומד מאחוריהם.

יש לי שריטה כזו שחוששת מאנשים מושלמים מדי, כאילו אם אתה מושלם מדי – בטוח לא יניחו לך להישאר בעולם הזה יותר מדי. השריטה הזו נוראית כשחושבים על זה שכל אמא חושבת שהילדים שלה מושלמים (צא דיבוק, צא).
בכל מקרה כל מי שמכיר את הסיפור העצוב של באקלי ומותו בטרם עת בטביעה יכול לראות בזו הוכחה חיה למלאכיות שלו, נצר למלאך אחר, טים באקלי הזמר והאב שבעצמו הלך מעולמנו בגיל 28, אבל במקרה שלו המוות לא באמת הכרחי כהוכחה.

פשוט צריך להקשיב. במקרה הזה גם להתבונן.
ולהודות למכונת הזמן הקטנה שלנו שמסוגלת לקחת אותנו כל כך אחורה ולגרום לנו להרגיש כאילו אנחנו באמת שם, עם מעט האנשים בקהל, שבאותו רגע לא מודעים בכלל לגודל האירוע שהם נוטלים בו חלק.

Categories
מוסיקה

שדות הלבנדר של איש המערות

כמעט חצי שנה לקח לי להתיישב ולהאזין לאלבום האחרון של איש המערות האהוב עליי. מאז מות בנו נהיה לי יותר ויותר קשה להאזין לו. בהתחלה מצאתי עצמי נמנעת מכל דבר חדש שלו, מהסיבה הברורה: אני אוהבת את הגרסה הפורקת עול שלו יותר מזו המתפרקת, אין מה לעשות. עם זאת, בהמשך קלטתי שגם מה״עתיקים״ שלו אני נמנעת.

ואז לקחתי נשימה ולחצתי פליי.
ועל כך יאמר: “שיו, איזה מזל ש!”

שכן אין ספק:
״לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ״

וזה היה בול הזמן שלי.

להקשיב ממש.
לצלול.
ולרחף.
בהשלמה,
במחילה,
בהתאהבות מחודשת.

People ask me how I changed, I say: it is a singular road
And the lavender has stained my skin and made me strange
The lavender is tall and reaches beyond the heavenly cover
I plough through this furious world of which I’m truly overAnd sometimes I hear my name, oh where did you go
But the lavender is broad and it’s a singular road

>> לאלבום המלא בספוטיפיי

Lavender Fields by Nick Cave & Warren Ellis – Carnage Album – 2021
White Elephant by Nick Cave & Warren Ellis – Carnage Album – 2021
Albuquerque by Nick Cave & Warren Ellis – Carnage Album – 2021
Categories
מוסיקה

אלבומים חדשים שעשו לי את השבוע

פעם הייתי שומעת מלא מוסיקה. מלא. בכמויות. חופרת באתרי הורדות ומורידה ומורידה ומורידה (אחרי שנים שלא הפסקתי לרכוש ולרכוש). היום זה קורה פחות לצערי אבל כל פעם שזה קורה – אני נזכרת במי שהייתי פעם וכמה שמוסיקה עושה לי בריא בכל הגוף, מהראש ועד לאצבע הקטנה בכף הרגל, זו שבקושי רואים לה את הציפורן.

אז איך אני מוצאת למה להאזין היום? קצת משייטת בתחנות רדיו כמו הקצה, קצת נותנת הזדמנות להמלצות של חברות וחברים מביני-דבר-ויותר וקצת הרבה משתעשעת עם עצמי בחיפושים בגוגל (נגיד מקלידה בתיבת החיפוש מילים כמו album 2021 monster) או בדברים ששמעתי פעם.
השבוע דגתי את הצלילים החדשים של 2021 דרך ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של ההאזנות שלי. בחרתי ללכת שנתיים אחורה. אין באמת סיבה. אולי כדי להיזכר אילו צלילים עשו לי את זה לפני שהעולם התהפך, קורונה ושיט, ואולי סתם ככה. בכל מקרה, להלן השלל:

נתחיל ברגוע – אנדרו איש ציפור (Andrew Bird)

Andrew Bird & Jimbo Mathus – Encircle My Love
Andrew Bird & Jimbo Mathus – Beat Still My Heart

איש הציפור נושק ל-50 (עוד שנתיים, לא סופרת לך, תירגע) אבל לא באמת נח ביצירה שלו. אני חושבת שמתחילת דרכו (אי שם ב1996) לא היתה שנה בה נח כך שגם אם לא הוציא אלבום חדש הוא הוציא איזה אוסף או סינגל.
בכל מקרה באלבום הנוכחי, These 13, הוא משתף פעולה עם הסינגר-סונג-רייטר והגיטריסט Jimbo Mathus וכמו תמיד הוא מצליח להשקיט בי את כל הסערות. תהרגו אותי אם אלו מיתרי הכינור, הגיטרה, הקול שלו או השריקות – לאנדרו בירד הכישרון להגיע למתג החבוי שלי.

זהו. מכאן יש רק הד בנגינג ונענועי אגן

תסלחו לי על המעבר החד אבל כל שאר האלבומים שעשו לי את זה השבוע הם כאלו שמתכתבים עם בת ה-16 שבי שמשום מה נתקעה לי במערכת. בן זוגי שיחיה עוד מאמין שכמו בבושקה הוא יום אחד יצליח לנער אותה ממני, החוצה, אבל בינתיים זה לא קרה ולשמחתי יש צלילים שמאכילים את המפלצת החמודה הזו.

יאמי או מאמי עם ״רדיו דיסה״ (Porridge radio )

Porridge Radio הם הרכב בריטי בועט וחמוד מברייטון שזורק את הגיטרות והווקאל שלו לאוזני המעריצים מזה 6 שנים, מאז 2015. בפרונט שלו ניצבת דנה מרגולין שגם כותבת את השירים ומנגנת על גיטרה ואישית מזכירה לי את ענבל פרלמוטר. אני ממש אוהבת את השירה הרפטטיבית לה, כמובן המבטא וזה שהיא נוטה לצווח 🙂

האלבום האחרון שלהם, Every Bad, יצא למעשה ב-2020 אבל השנה הם הוציאו גרסה ״מורחבת״ שלו כך שזכיתי פעמיים.

Porridge Radio – Every bad

הבלונדה לשלטון (Homecoming / Du Blonde)

בבלונדה התאהבתי לראשונה לפני שנתיים, כשהוציאו את האלבום Lung Bread for Daddy, השני במספר. האדם, או ״האנשים״, שמאחורי השם הם Beth Jeans Houghton – אוסף של כישרון מוסיקלי וחזותי (בהמשך הקליפ החמוד שעשו לשיר ״חולה אהבה״ של רד הוט צ׳ילי פפרז) ואם אתם מבולבלים זה בגלל שבת׳ היא מה שנקרא non-binary: אנשים שתופסים את עצמם לא כגבר ולא כאישה.

בכל מקרה, אני ממש אוהבת את המוסיקה שלהם. קבלו:

ועוד אחד כדי שתבינו לעומק את הצבעוניות הפנימית והחיצונית שלהם:

הקליפ שעשו לרד הוט:

טוטלור!

Categories
מוסיקה

רק ביל קלהאן מורשה לתת לעצמו אלבום זהב

הרומן שלי עם ביל מתחיל אי שם בשנת 2009 עם צאת אלבומו ״Sometimes I Wish We Were An Eagle״. זו היתה אהבה מהאזנה ראשונה שרק הלכה והתעצמה עם כל לופ נוסף של האלבום באוזניי. גרתי אז ברחוב גרוזנברג החמוד, לא רחוק משוק הכרמל ונווה צדק, מגדל כלבו שלום והים המלוח, לבדי, עטופה בצלילים בכל רגע פנוי בערך, כך שכל דבר שקשור לביל תמיד יעלה בי את הניחוחות של התקופה הזו. תצחקו אבל משהו בי התנגד אז למוסיקה בפלאפון כך שהייתי עדיין עם האמפי3 הבורדו מטאלי הקטן שלי, מתהלכת ברחובות העיר והשכונה שלי, בין הצללים והצלילים, חולמת ללא הפסקה.

Jim Cain – Sometimes I Wish We Were An Eagle – Bill Callahan

תמיד נגד כיוון השעון

את היותו מר ערפיח (Smog) גיליתי כמובן רק אחר כך, כהרגלי בקודש, תמיד נגד כיוון השעון וזה רק העצים את הקראש שלי. מה צריכה בחורה מהמאהב המוסיקלי שלה? לא יותר מקצת רומנטיקה, קצת דכדכת והרבה גיטרות חורקות.
אם יש משהו שאני הכי שמחה לגלות לגבי אמן או הרכב שאך היה לי קליק אתו, זה אוסף של אלבומים שיצר בטרם התוודענו. עם סמוג חכתה לי רשימה של 11 אלבומי אולפן שאם להודות על האמת – טרם השלמתי, מהסיבה הפשוטה שנתקעתי על יוליוס קיסר, אהבה פראית ונהר שאינו מספיק לאהבה.

Smog – Bathysphere – Wild Love
Smog – Your Wedding – Julius Caesar
Smog – Rock Bottom Riser – A River Ain’t Too Much To Love

אם כבר צהוב שיהיה עם מוסיקאיות

כאנקדוטה חביבה, בחלוף הזמן מצאתי את עצמי מהנהנת בהסכמה עם האלבום ״What Would the Community Think״ של Cat Power אותו הוציאה, מסתבר, בזמן שהיתה זוגתו של קלהאן. ההשפעה שלו לא בלתי מורגשת שם בלשון המעטה 🙂

Cat Power – Good Clean Fun – What Would the Community Think
Bill Callahan & Chan Marshall a.k.a Cat Power

חוץ מהחתולה העוצמתית (צ׳אן מרשל), ביל יצא גם עם המוסיקאיות ליסה קריסטל קארבר, סינתיה דאל וגו׳אנה ניוסם, אך כמו שאומרים אצלנו בצ׳כונה, בסוף “סגר את הבסטה” עם Hanly Banks, צלמת וקולנועית, אתה הביא לעולם בן בשם ההולם Bass.

הנלי בנקס (קלהאן) יצרה את הדוקו ״אפוקליפסה״ על מסע ההופעות של ביל בשנת 2011 תוך שהיא משלבת קטעים מההופעות ומהנסיעות בדרכים.

אלבום זהב

שנה שעברה (2020) ביל קלהאן הוציא את האלבום “Gold Record” וכשמו כן הוא – זהב צרוף ומלא בעופות (הפעם יונים מתפוצצות), הומור שחור והתכתבות עם זמרי עבר כמו ג׳וני קאש, ריי קודר וליאונרד כהן.

כיוון שהאלבום הוא אסופה של שירים חדשים וישנים היכולים להחשב בקלות כל אחד כשיר בפני עצמו, עד למועד יציאת האלבום ב-4 בספטמבר 2020, ביל שחרר כל יום שני בשבוע שיר אחר מהאלבום.

גם כאן השירה של ביל ישר עושה לי להרגיש בבית, כל כך בבית שהשעה עכשיו שלוש וחצי בלילה ואני מקשקשת על ביל כאילו אין מחר בעוד למעשה כבר איני רווקה הוללת החיה בדד. בחדר הסמוך ישנים להם שני זאטוטים ממוצא אינדיאני וחדר אחרי נוחר לו האדם האהוב עליי עלי אדמות. אני רק מקווה שהוא יבין כשלא אצליח מחר לפקוח עין, כי, כמו שביל אומר ב”עוד שיר״ (לא השיר הכי חזק באלבום, מודה, ועדיין המילים מקסימות):

We will finish our songs another day
And watch the light as it fades away
Lonesome in a pleasant way
I guess the light that’s gone belongs to yesterday

Another song by Bill Callahan from the album Gold Record
https://www.youtube.com/watch?v=OZfna2VX2PM

אם בא לכם לקרוא עוד קצת על האלבום המופלא הזה, פיצ׳פורק נתנו לו כיסוי מוצלח, אבל בינינו – פשוט תאזינו לו.
ועד אז – בוקר אור ושינה ערבה, אמן!