Category: ספרות ילדים

לא יודעת איך זה עם הקטנים שלכם, אבל אם יש משהו שלמדתי בקריירת האמהות היחסית מתחילה שלי – חייבים להוריד הילוך לפני השינה אחרת האינדיאנים לא קולטים שחושך בחוץ והגיע הזמן לעצום עיניים ולהירדם, או כמו שאני אומרת להם ״עכשיו הולכים לישון עד אור ראשון״ (בשנה האחרונה הוספתי ״אפשר גם עד אור שני ושלישי״ כי לא באמת רוצה אותם ליד המיטה שלי עם שחר, אבל האמת היא שזה לא באמת עוזר לי).

עם הירידה בהילוך אמורים להיפרד לשלום מכל פעילות מעוררת (בן זוגי, שיחיה, מפליא ושר להם שיר ערש כבר במהלך האמבטיה!) ולבחור ספר מרגיע.

ברשימת הספרים האסורים מככבים ספרים אינפורמטיביים שמלמדים על כל מיני דברים כמו על דינוזאורים או חלל, ספרים עם לשוניות (בזמן שלפני השינה – גם לפתוח לשונית זו פעילות מאמצת!) וספרים מצחיקים.

ספרים מצחיקים זה הדבר הכי כיפי בעולם. אין הורה שלא ימס למראה ילדים המתגלגלים לתוך עצמם במעין פקעת אנושית ולא מפסיקים להתפקע מצחוק, ועדיין – כמה מצחיקים, ככה הם השטן בהתגלמותו.
הסיבה היא פשוטה: ספרים מצחיקים מרחיקים אתכם מהיעד של ילדים ישנים לפני תשע.

מהניסיון שלי, אם יש לכם ילדים בגילאי 5-6 ואתם זקוקים לשעות השקט שלכם בערב, כדאי לכם מאוד להימנע מהקראת הספרים הבאמת מעולים הבאים.
חשוב לציין כי תמיד ישנה האפשרות לפתוח את טקס השינה הרבה יותר מוקדם ואז אפשר לשקוע לספרים עבי כרס ואפילו כאלו שמעוררים את הפקעות המתגלגלות מרבצן, פשוט כי (לפעמים) הזמן עושה את שלו.

ספרי ילדים מעולים שלא כדאי לקרוא לפני השינה

סדרת ״הרפתקאות דוד אריה״

כשרק רכשנו את הספר הראשון בסדרה, ״הרפתקאות דוד אריה בערבות רומניה״, והגדול (אוטוטו בן 6) לא הפסיק להשמיע קולות של נחנק מרוב אושר, חשבנו שעלינו פה על משהו מטורררררף. ואכן עלינו עליו, הבעיה שעם הדבר המטורררררף הזה גם השינה נטרפה והילד נשאר עם עיניים פעורות עד משהו כמו תשע וחצי – עשר בלילה.
הדוד אריה (מאת ינץ לוי הבאמת מלך) הוא אחד האדירים (והמצחיקים) בממלכת המילה הכתובה לילדים, אבל הוא האויב הראשון במעלה של יעד ה״ילדים ישנים לפני תשע״.
חובה לקנות או להשאיל מהספריה ולקרוא, אבל לא אחרי שמונה בערב.

נ.ב
גם לכם הדוד אריה מזכיר את סבא טוביה? 🙂

טימי טעות כשמו כן הוא

גם ״טימי טעות״ של סטפן פסטיס (אמן קומיקס אמריקני) הוא מהספרים שגורמים לילדים קטנים להתפקע מצחוק, הווה אומר מאיימים על הצניחה המוקדמת שלהם לעולם החלומות.
טימי הוא ילד קריקטורה תרתי משמע עם דמיון מפה עד הונלולו שהקים סוכנות בילוש ויש לו עוזר שהוא בכלל דוב קוטב העונה לשם אנוש (חברו את זה לטימי טעות ותבינו את השיעור הראשון ב״משחקי מילים משעשעים״ שהילדים שלכם הולכים ללמוד), חבר בשם רולו טוכעס וחבר אחר לכיתה, נונציו בנדיצ׳י, ששוכר את שירותיו ונוהג לדחוף לאף מלא דברים, בין היתר מחקים של עפרונות.
אם לסכם בשלוש מילים: אושר דבילי צרוף.

כראמל החתול ושינה ערבה ממול

כראמל החתול הוא דווקא יופי של ספר לפני השינה. יש בו הרפתקאות ואקשן, אבל לא יותר מדי מתח או הומור. אישית ספרים עם פרקים (שזה כנראה העתיד שלי לאור ילדיי שמשום מה גדלים ולא נתקעים בגילאים של ספרים עם דפים קשים) קשים עליי, פשוט כי אני עייפה יותר מילדיי בשעה שהם אמורים לצנוח.

אגף ספרי האימה

באגף המפחידים מככבים אצלנו שלושה ספרים: ברמלי של צ׳וקובסקי, פטר והזאב וכן המסע אל האי אולי, כאשר כאן דווקא בן הארבע הוא הגיבור הראשי.

ברמלי טורף הילדים היא דמות שקשה לקטן לאהוב, גם אחרי שהיא הופכת את עורה ונהיית לקונדיטור שמחלק מגדנות לקטנטנים (בינינו? שינוי קצת תמוה) ואני לגמרי מבינה אותו, על אחת כמה וכמה לאור האיורים הפסיכדלים-מוטרפים של דוד פולונסקי.

פטר והזאב מפחיד אותו רק בגלל שהשמעתי לו את הקלטת (כן, כן, התגלגלה לידיי קלטת ונמצא רשמקול ישן לשם כך) וזה הכי בצדק בעולם. מי מאתנו לא מצא את עצמו הילד נמשך אל האימה, מפורק מרעידות, ועדיין לא מצליח להרפות? אצלי ואצל אחיי זה היה בצורת תקליט וחרשנו אותו עד כדי שריטות עמוקות, תרתי משמע.

לגבי המסע אל האי אולי – הכל היה בסדר עד שהגענו לעמוד השני בו היה ציור של אלישבע הבובה השבורה והגידמת. וויי ויי, כמה שהילד הזה הוא מיני-מי שלי בדברים האלו. אני עד גיל מאוחר נמנעתי מלראות את צ׳אקי וכשנתקלתי בבובות תמיד השתדלתי להתרחק מהם. אפילו כשכבר הייתי התיכון ואמא שלי קבלה איזו בובת כרוב ענקית, היה לי ממש קשה להיות אתה לבד בחדר, כשהיא מאחוריי…

כהערת אגב, יש גרסה מודרנית של ״המסע אל האי אולי״ עם איורים מרהיבים של בתיה קולטון אך זו טרם התגלגלה אלינו. מי יודע, אולי הגרסה הזו תקל על הקטנטן.

בין שיר ערש לסיפור הרס

לסיום, וכדי להקליל את אווירת האימה, קבלו את ד״ר סוס בגרסת ראפ 🙂
ההורה הראשון שיצליח להרדים עם זה את ילדיו מוזמן ליצור עמי קשר לקבלת תעודת הורה מרדים מצטיין כולל מסלול ישיר לגינס ומפתח לגן עדן של ההורים המושלמים.

לילה טוב חמודים!

הייתי רוצה לכתוב שמכל ספרי ילדיי החכמתי, אבל האמת היא שיש ספרים ש״סתם״ מצחיקים או מרהיבים באיוריהם וגם זה נפלא. במאמר מוסגר אוסיף שלדעתי כל ספר תורם משהו לילד, בין אם זה לקשר שלו למבוגר המקריא ובין אם לשפה העברית (או כל שפה אחרת בה מקריאים לו).

אבל היום אני רוצה להמליץ על ספרים שעושים את האקסטרה מייל וגורמים לילדים שלנו (ועל הדרך גם לנו, ההורים) ללמוד משהו שהוא מעבר לאוצר מלים, יכולות חריזה או אינטיליגנציה רגשית. ספרים שמספקים הצצה לעולמות אחרים של מדע, טבע, היסטוריה ועוד.

• כל הספרים, לפחות מהניסיון שלי, מתאימים לילדים החל מגיל 3, לפחות ברמת הקשב או העניין שהם מעוררים, אפילו אם זה רק להסתכל בתמונות ולשאול ״מה זה״.

נתחיל בגוף האדם

הספרים המצורפים הם ספרים שבמקרה התגלגלו לידינו (ביריד מאולתר של מכירות פיצ׳פקעס שכמה ילדים מהשכונה עשו), ואת שניהם הילדים שלי מחבבים, ועדיין אני בטוחה שכל ספר על גוף האדם יעשה את העבודה.

הספר ״מבט מקרוב על גוף האדם״ מלא באיורים מעולים וכולל חלונות נפתחים, שזה משהו שקטנטנים מכורים אליו. פרקי הספר עוסקים במערכות העיכול, הנשימה והדם, בעצמות והשרירים, המוח, החושים והמים בגופנו.

הספר ״גוף האדם״ כולל כמה פרקים משלימים על מערכת העצבים והרבייה כשמה שהכי נחמד זה שבכל דף יש דמות חצי שקופה כך שניתן לראות את האיברים של הפרק הבא ולמעשה, כשכל הדפים זה על זה, את גוף האדם בשלמותו, על כל איבריו הפנימיים והחיצוניים.
פה הכי שמחתי ללמוד שחיוך הוא משהו שבא לנו ביתר קלות לעומת פנים זעופות שכן הראשון נדרש לפעולה של 17 שרירים בלבד בעוד השני ל-40 🙂

נעבור לעולם החי

פה מככבים שני ספרים, האחד ״עולמם של בעלי החיים״, השני ״הספר הראשון שלי על חרקים ועכבישים״ כאשר הראשון מתאים לגילאים מתקדמים יותר ועל כן פחות תפס אצלנו (אבל בטוחה שעוד שנה-שנתיים ידפדפו בו יותר, לא דואגת).

את ספר החרקים שני הקטנים אוהבים בטירוף ותודות לו הם מכירים לא מעט חרקי בית. יותר מזה, כשממש התחרפנו בסגר הקורונה הראשון אפילו אמצו לעצמם כמה חרקים כחברים ואני בטוחה שלספר יש המון יד בדבר 🙂

בנוסף, כל ספר ילדים על דינוזאורים הוא ספר שגורם להם להישאב לעולם שכולו פליאה. ספר החידות הוא קפיצת מדרגה המאפשר למידה על דינוזאורים מעבר לשמות ומאפייני בסיס והוא גם אחלה פעילות הורים-ילדים.

נסיים במקס החוקר האדיר

את מקס הכרנו בטעות כשניסיתי להסביר לילדים מה זה קומיקס וזו התגלתה כטעות הנפלאה בעולם. מקס הוא קיפוד סקרן עם חברים סקרנים לא פחות, אך בעיקר משעשעים, שחוקר ארצות והמצאות וכותב עליהם ביומן שלו.
תמצאו שם פרק על במבה ו-ווייז, על הר געש באיטליה, כתבי חרטומים ומה לא.
מה שנחמד הוא שבכל פרק יש גם קומיקס משעשע שמסכם את נושא הפרק בצורה מבדחת.
מומלץ בחום גבוה ברמה שדורשת קרם הגנה 🙂