תחילת שנה תמיד נותנת לי קצת יותר כוח מהרגיל לצאת לציד. במקרה של 2021, החכה שלי החליטה לדוג את Viagra Boys ויש מצב שהם ילוו אותי לא מעט בתקופה הקרובה. הם בהחלט באים לי טוב בהזייה הקיומית העכשיוווית של חיי (וחיי כולנו), בעיקר כשחייבת לעבוד בשעות הקטנות של הלילה אחרי יום של אפס מנוחה…
מדובר בהרכב פוסט פאנק תוצרת שבדיה שפועל החל מ-2015 והוציא בסך הכל שני אלבומי אולפן באורך מלא, לא כולל אלבום בלייב וחמישה סינגלים. טרם האזנתי לאלבום הקודם שלהם מ-2018, Street Worms, אבל אני בהחלט אבדוק אותו ברגע שאסיים עם הנוכחי.
האלבום החדש, Welfare Jazz שמו, לא אחיד ברמת הפאן שהוא מעורר ועדיין יש בו לא מעט פנינים שעושים לי טוב, כולל נענועי ראש ואגן וחיוכים אל מול הטקסטים שלא פעם נוטף מהם הומור שחור. תציצו באתר שלהם ותבינו הכל 🙂
החמוד הזה מת חמישה חודשים פחות יומיים מיום הולדתי ועדיין כל פעם שאני שומעת אותו עולים בי ניחוחות חזקים של ילדות, מה שמוכיח את מה שאני חוזרת ואומרת בכל הזדמנות (לרוב עצובה, למשל כשעוד כוכב כבה לכאורה לנצח) שמוסיקאים לעולם לא באמת מתים ושזיכרונות ילדות הם הדבר הכי חזק בקיום הארעי שלנו (גם אם הם לגמרי מוטים והכי לא אבסולוטיים).
הגיטרה הראשונה שלי היתה אקוסטית, שחורה ומטופשת, ללא מותג ממשי, רק בגלל שלאלוויס היתה גיטרה דומה, או לפחות כך זה נראה מהפוסטר השחור-לבן שהיה תלוי לי בחדר, והייתי אלופה בלפלבס (=לעכס) כמוהו, כולל הרמת שפה נונשלנטית מלאת פאסון (אחרי שעות של אימונים מול המראה, כאילו דה) ואם להודות, עם כמה שבגרתי מאז הימים ההם, עדיין יהיה נחמד להגיע לאחוזה שלו בגרייסלנד ולשבור איזו טלוויזיה אחת או שתיים.
לסיום, כי פתאום שמתי לב לתאריך – אם אלוויס היה עדיין חי ולא נחנק מהמבורגר בשירותים או אובר-דוז או מה שזה לא יהיה שהרג אותו, הוא היה חוגג לפני שלושה ימים יומולדת 86. שיהיה במזל ויאללה, אני מרימה לו פה עם כמה שירים אהובים:
הסגר הזה אני פחות יצירתית ומלאת אנרגיות, מודה. יש משהו בפעם השניה הזו שהגיעה מהר מדי, הרבה לפני שהספקתי לנשום או לחבק את האהובים עליי שכל כך הרבה זמן לא ראיתי, בתוספת ההחלטה שלי לצאת לעצמאות והתחושה הזו שכולם קצת אבדו את האמונה – ואני בתוכם – שמקשה עליי לקום בבוקר רעננה וצוהלת.
יש לזה גם סיבה נוספת – מאז שהסגר החל הילדים לא ישנים טוב ואני לא מאשימה אותם. אנחנו באמת בתקופה קשה וגם אם אפשר להסביר איכשהו לילדים בני ארבע-חמש את המצב וכמה שצריך להיזהר, זה לא באמת נתפס. איך אמר הקטן כשאמרתי לו לא לחבק את סבא וסבתא? ״אבל סבתא אוהבת אותי״. והוא כל כך צודק. היא כל כך אוהבת אותו שהיא לא תמצמץ לרגע כשהוא ירוץ לזרועותיה. ועדיין. אסור. עדיף שלא.
אז למה זברה?
בכל מקרה, לעניינינו – פעילות בסימן זברה. למה זברה? אני יכולה להגיד שזה בגלל שאנחנו רוב הזמן בפיג׳מה, זברות בעצמנו, או ״כי בא לי לשים פס על העולם״, אבל האמת היא שהחלטתי על זה תוך כדי הקראת הסיפור ״ממלכת רצינות וממלכת שטות״, ספר מעולה וכיפי בפני עצמו. ממש בהתחלה יש שם קטע שנסיך ממלכת רצינות מתלונן בפני אמו שהוא כבר יודע הכל על זברות. אז חשבתי לעצמי – אם רצינלוק יודע כבר הכל על זברות, למה שהילדים שלי לא ידעו גם?
״גם על זברות אני יודע הכל״ רגז רצינלוקממלכת שטות וממלכת רצינות מאת תמר בראון אלקלס
אז אספתי שני לינקים ליוטיוב – האחד עם הסבר קצר על זברות, השני עם שיר הפיג׳מה של ע. הלל – , אספתי קצת מידע מויקי על זברות, שברתי אותו לשאלות (הלוח המחיק שלנו מכה שנית!) ולבסוף זרקתי כמה גלילים, ניירות, צבעים, מספרים ודבק על השולחן.
דקה על זברות
אז הילדים למדו ש: הזברה היא ממשפחת הסוסיים וככזו יש לה פרסות היא חיה בעדר של כמה עשרות (מה שמסכן אותה לא מעט ומסמנה כאטרקציות לטורפים) הזברה חיה עד גיל 25 היא נושאת ברחמה את הגור הסייח שלה במשך שנה הצאצא שלה, הסייח, בהתחלה בכלל חום ג׳ינג׳י ורק בגיל שנה וחצי הופך שחור-לבן הזברה צמחונית אוכלת עשב מהירותה מגיעה ל-70 קמ״ש (שזה מהיר יותר מהטורפים הפוטנציאליים שלה!)
למה לובשת הזברה פיג׳מה?
אבל הכי חשוב – הם למדו על כמה סיבות אפשריות לשאלת המחץ: למה לובשת הזברה פיג׳מה? 1. כי ככה הסייח שלה יכול לזהות אותה (לכל זברה דפוס מפוספס ייחודי). 2. זו הדרך שלה להימנע מעקיצות זבוב הצה צה המסוכן (הוא מתקשה לעקוץ עיצובים מפוספסים). 3. זו אחלה הסוואה כשטורפים מנסים ללכוד זברה בתוך עדר צפוף של זברות (כשהן ביחד, שילוב הפסים של כולן הופך למסך פסיכדלי ומטשטש ראייה המקשה להבין איפה מתחילה זברה אחת ואיפה היא מסתיימת).
למה לובשת הזברה פיג׳מה?
ככה הזברה נשמעת דרך אגב (מוסיקה לאוזניים):
וזה מה שיצא אחרי הרבה דמעות וצווחות (כי כל אחד רצה לעשות את הזברה שלו אחרת):
מקווה שאצלכם ילך יותר בקלות. כמובן שאפשר להדפיס זברות לצביעה מהאינטרנט, או לאסוף קצת עשב מלמטה וליצור לה חברים לעדר ואיזה כר דשא רענן, כולל צאצא ג׳ינג׳י, העיקר שיהיה לכם זמן כיף פסיכדלי במיוחד 🙂
הייתי רוצה לכתוב שמכל ספרי ילדיי החכמתי, אבל האמת היא שיש ספרים ש״סתם״ מצחיקים או מרהיבים באיוריהם וגם זה נפלא. במאמר מוסגר אוסיף שלדעתי כל ספר תורם משהו לילד, בין אם זה לקשר שלו למבוגר המקריא ובין אם לשפה העברית (או כל שפה אחרת בה מקריאים לו).
אבל היום אני רוצה להמליץ על ספרים שעושים את האקסטרה מייל וגורמים לילדים שלנו (ועל הדרך גם לנו, ההורים) ללמוד משהו שהוא מעבר לאוצר מלים, יכולות חריזה או אינטיליגנציה רגשית. ספרים שמספקים הצצה לעולמות אחרים של מדע, טבע, היסטוריה ועוד.
כל הספרים, לפחות מהניסיון שלי, מתאימים לילדים החל מגיל 3, לפחות ברמת הקשב או העניין שהם מעוררים, אפילו אם זה רק להסתכל בתמונות ולשאול ״מה זה״.
נתחיל בגוף האדם
הספרים המצורפים הם ספרים שבמקרה התגלגלו לידינו (ביריד מאולתר של מכירות פיצ׳פקעס שכמה ילדים מהשכונה עשו), ואת שניהם הילדים שלי מחבבים, ועדיין אני בטוחה שכל ספר על גוף האדם יעשה את העבודה.
הספר ״מבט מקרוב על גוף האדם״ מלא באיורים מעולים וכולל חלונות נפתחים, שזה משהו שקטנטנים מכורים אליו. פרקי הספר עוסקים במערכות העיכול, הנשימה והדם, בעצמות והשרירים, המוח, החושים והמים בגופנו.
כוח המוח מתוך ״מבט מקרוב על גוף האדם״ מאת מאת קיטי דינס וקולין קינג
הספר ״גוף האדם״ כולל כמה פרקים משלימים על מערכת העצבים והרבייה כשמה שהכי נחמד זה שבכל דף יש דמות חצי שקופה כך שניתן לראות את האיברים של הפרק הבא ולמעשה, כשכל הדפים זה על זה, את גוף האדם בשלמותו, על כל איבריו הפנימיים והחיצוניים. פה הכי שמחתי ללמוד שחיוך הוא משהו שבא לנו ביתר קלות לעומת פנים זעופות שכן הראשון נדרש לפעולה של 17 שרירים בלבד בעוד השני ל-40 🙂
נעבור לעולם החי
פה מככבים שני ספרים, האחד ״עולמם של בעלי החיים״, השני ״הספר הראשון שלי על חרקים ועכבישים״ כאשר הראשון מתאים לגילאים מתקדמים יותר ועל כן פחות תפס אצלנו (אבל בטוחה שעוד שנה-שנתיים ידפדפו בו יותר, לא דואגת).
את ספר החרקים שני הקטנים אוהבים בטירוף ותודות לו הם מכירים לא מעט חרקי בית. יותר מזה, כשממש התחרפנו בסגר הקורונה הראשון אפילו אמצו לעצמם כמה חרקים כחברים ואני בטוחה שלספר יש המון יד בדבר 🙂
בנוסף, כל ספר ילדים על דינוזאורים הוא ספר שגורם להם להישאב לעולם שכולו פליאה. ספר החידות הוא קפיצת מדרגה המאפשר למידה על דינוזאורים מעבר לשמות ומאפייני בסיס והוא גם אחלה פעילות הורים-ילדים.
נראה אתכם הוגים ולוצירפטור או ברכיוזאורוס בלי לטעות 🙂
נסיים במקס החוקר האדיר
את מקס הכרנו בטעות כשניסיתי להסביר לילדים מה זה קומיקס וזו התגלתה כטעות הנפלאה בעולם. מקס הוא קיפוד סקרן עם חברים סקרנים לא פחות, אך בעיקר משעשעים, שחוקר ארצות והמצאות וכותב עליהם ביומן שלו. תמצאו שם פרק על במבה ו-ווייז, על הר געש באיטליה, כתבי חרטומים ומה לא. מה שנחמד הוא שבכל פרק יש גם קומיקס משעשע שמסכם את נושא הפרק בצורה מבדחת. מומלץ בחום גבוה ברמה שדורשת קרם הגנה 🙂
הטיול הגדול של מקס, המעבדה של מקס ומכונת הזמן של מקס / דובי קייך
