Categories
מוסיקה

אלבומים חדשים שעשו לי את השבוע

פעם הייתי שומעת מלא מוסיקה. מלא. בכמויות. חופרת באתרי הורדות ומורידה ומורידה ומורידה (אחרי שנים שלא הפסקתי לרכוש ולרכוש). היום זה קורה פחות לצערי אבל כל פעם שזה קורה – אני נזכרת במי שהייתי פעם וכמה שמוסיקה עושה לי בריא בכל הגוף, מהראש ועד לאצבע הקטנה בכף הרגל, זו שבקושי רואים לה את הציפורן.

אז איך אני מוצאת למה להאזין היום? קצת משייטת בתחנות רדיו כמו הקצה, קצת נותנת הזדמנות להמלצות של חברות וחברים מביני-דבר-ויותר וקצת הרבה משתעשעת עם עצמי בחיפושים בגוגל (נגיד מקלידה בתיבת החיפוש מילים כמו album 2021 monster) או בדברים ששמעתי פעם.
השבוע דגתי את הצלילים החדשים של 2021 דרך ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של ההאזנות שלי. בחרתי ללכת שנתיים אחורה. אין באמת סיבה. אולי כדי להיזכר אילו צלילים עשו לי את זה לפני שהעולם התהפך, קורונה ושיט, ואולי סתם ככה. בכל מקרה, להלן השלל:

נתחיל ברגוע – אנדרו איש ציפור (Andrew Bird)

Andrew Bird & Jimbo Mathus – Encircle My Love
Andrew Bird & Jimbo Mathus – Beat Still My Heart

איש הציפור נושק ל-50 (עוד שנתיים, לא סופרת לך, תירגע) אבל לא באמת נח ביצירה שלו. אני חושבת שמתחילת דרכו (אי שם ב1996) לא היתה שנה בה נח כך שגם אם לא הוציא אלבום חדש הוא הוציא איזה אוסף או סינגל.
בכל מקרה באלבום הנוכחי, These 13, הוא משתף פעולה עם הסינגר-סונג-רייטר והגיטריסט Jimbo Mathus וכמו תמיד הוא מצליח להשקיט בי את כל הסערות. תהרגו אותי אם אלו מיתרי הכינור, הגיטרה, הקול שלו או השריקות – לאנדרו בירד הכישרון להגיע למתג החבוי שלי.

זהו. מכאן יש רק הד בנגינג ונענועי אגן

תסלחו לי על המעבר החד אבל כל שאר האלבומים שעשו לי את זה השבוע הם כאלו שמתכתבים עם בת ה-16 שבי שמשום מה נתקעה לי במערכת. בן זוגי שיחיה עוד מאמין שכמו בבושקה הוא יום אחד יצליח לנער אותה ממני, החוצה, אבל בינתיים זה לא קרה ולשמחתי יש צלילים שמאכילים את המפלצת החמודה הזו.

יאמי או מאמי עם ״רדיו דיסה״ (Porridge radio )

Porridge Radio הם הרכב בריטי בועט וחמוד מברייטון שזורק את הגיטרות והווקאל שלו לאוזני המעריצים מזה 6 שנים, מאז 2015. בפרונט שלו ניצבת דנה מרגולין שגם כותבת את השירים ומנגנת על גיטרה ואישית מזכירה לי את ענבל פרלמוטר. אני ממש אוהבת את השירה הרפטטיבית לה, כמובן המבטא וזה שהיא נוטה לצווח 🙂

האלבום האחרון שלהם, Every Bad, יצא למעשה ב-2020 אבל השנה הם הוציאו גרסה ״מורחבת״ שלו כך שזכיתי פעמיים.

Porridge Radio – Every bad

הבלונדה לשלטון (Homecoming / Du Blonde)

בבלונדה התאהבתי לראשונה לפני שנתיים, כשהוציאו את האלבום Lung Bread for Daddy, השני במספר. האדם, או ״האנשים״, שמאחורי השם הם Beth Jeans Houghton – אוסף של כישרון מוסיקלי וחזותי (בהמשך הקליפ החמוד שעשו לשיר ״חולה אהבה״ של רד הוט צ׳ילי פפרז) ואם אתם מבולבלים זה בגלל שבת׳ היא מה שנקרא non-binary: אנשים שתופסים את עצמם לא כגבר ולא כאישה.

בכל מקרה, אני ממש אוהבת את המוסיקה שלהם. קבלו:

ועוד אחד כדי שתבינו לעומק את הצבעוניות הפנימית והחיצונית שלהם:

הקליפ שעשו לרד הוט:

טוטלור!