לכל מי שאוהב למצוא את הדירות שלו ב-air bnb וחיפה על הים נשמע לו ה-מקום, אני חייבת להגיד שבאמת אין כמו לישון 2 דקות מהים, ועדיין: תבדקו טוב את החדרים שמציעים לכם ואם אתם נתקלים במודעה של אייל, עם הכותרת “cozy beach apartment with sea view” תמהרו לסגור אותה ותמשיכו הלאה.
בעקבות הקורונה התבטלה לנו החופשה בהולנד. דווקא השנה הרהבנו עוז לזרום על חופשה בחו״ל עם הקטנטנים והנה הקורונה באה והפכה לנו את הכל. כיוון שכך, החלטנו להימנע ממלונות ובחרנו ללכת על בית דירות. בגלל שאנחנו באמת אוהבים את חיפה על חופיה ומוזאוניה, חפשנו מקום קרוב לים והחלטנו ללכת על בית הדירות של אלמוג. אייל נשמע נחמד ומהתמונות נראה שהדירה במצב סבבה, אז אישרנו לגיסה לבצע את ההזמנה.
תמונות לחוד ומציאות לחוד
בהתחלה חשבנו שסתם מרגיש לנו שהדירה טיפה׳לה מוזנחת, אבל ככל שהתחלנו להשתמש בציוד שלה – ככה הבנו שנפלנו חזק. חצי מהמגבות שקבלנו היו עם כתמים, כשבאנו לשים סדין על המזרן בחדר ההורים גילינו זוהמה שהוציאה לנו את החשק לישון, באמבטיה היה כתם חלודה שהפחיד את בן ה-3.5 וכשהתעוררנו בבוקר גילינו שהמקרר הקטן הקפיא לנו את כל האוכל.
הדבר הכי בסיסי שהיה חסר לנו היה מתלים למגבות. הרי היתרון היחיד של הדירה הוא הקרבה לים. איך בן אדם אמור לייבש את המגבות ובגדי הים כשבכל הדירה יש רק מתלה אחד קטן וגם הוא ממוקם בחדר האמבטיה?
לקינוח, אחרי קצת יותר מיממה, בן ה-5 שלנו חטף פריחה מגרדת בפלג הגוף העליון, אז החלטנו שלא להישאר שם יותר וחזרנו הביתה.
כשפנינו לאייל וספרנו לו על כל הזוועות שעברנו לא היה לו מה לומר חוץ מזה שהוא מצטער ושהוא מתחנן שלא נכתוב עליו ביקורת רעה, ״כי זה העסק שלו״ והקורונה פגעה בו מאוד השנה.
לבי על כל מי שנפגע מהקורונה, והמשפחה שלי בתוכה אגב, ועל כן לא מהרנו לכתוב ביקורת רעה. ניסינו לדבר על ליבו של אייל. בקשנו שיזכה אותנו לפחות על היממה שפספסנו, אבל הוא המשיך בשלו, הבטיח לתקן את הליקויים ושב וביקש שלא נכתוב עליו ביקורת רעה.
למזלו של אייל, הגיסה שלי ומשפחתה דווקא נהנו מהדירה שלהם ועל כן לא הסכימו לתת לנו להוסיף את הביקורת באתר של airbnb אבל אני מקווה שלפחות הפוסט הזה יגיע לאנשים שזה רלוונטי להם. דווקא בימי קורונה, כשכל כך הרבה אנשים חושבים פעמיים לפני שהם מוציאים שקל, היה ראוי שכולנו נעזור זה לזה ולא ננסה לעשות רווח על חשבונו של האחר.
אני כן מסייגת שכנראה שהיינו צריכים להיות זהירים יותר. בדיעבד כשאתה רואה תמונת אמבט עם וילון סגור זה ישר אמור להקפיץ נורת ״חשדהו״ אבל אנחנו רצינו להאמין שהכל יהיה בסדר, בטח ובטח שלא דמיינו שבן ה-5 יחטוף כזו פריחה שלא תשאיר לנו ברירה אלא ללכת.
מאחלת לכולכם חופשות נעימות בארץ (ובתקווה בקרוב גם בחו״ל) 🙂
על פיט אסטור (Pete Astor) בכלל לא שמעתי עד לפני שלושה ימים אז חפשתי משהו חדש לשמוע. נכנסתי לאתר newalbumreleases ששנים היה המקור שלי לדליית אוצרות מוסיקליים ואשר בחמש השנים האחרונות קצת שכחתי ממנו, בין היתר כי היו תקופות שירד או החליף כתובות (בכל זאת מדובר באתר שמאפשר הורדות לא חוקיות של אלבומים שלמים חדשים דנדשים), ושם גיליתי את פיט בקטגורית האינדי.
אחרי ארבע האזנות בלופ לאלבום העשירי שלו, You Made Me, אותו הוציא לקראת סוף מאי השנה (2020), הייתי אומרת שפיט אסטור הוא שילוב של M.Ward האמריקני עם Richard Hawley האנגלי כששניהם מתכתבים מרחוק עם ליאונרד כהן. לרגעים אני אפילו שומעת את ניקי סאדן (רק בלי החריקות הווקאליות שלו) ובאלבומים ישנים גם את רובין היצ׳קוק האהוב, מה שאומר שפיט לא המציא שום גלגל ועדיין משהו בשירה הנקייה שלו בשילוב עם הלחן החף מניסיון התחכמות עשו לי את הקליק שאני נדרשת לו כדי להמשיך להאזין ואז להתאהב.
מקצת קריאות ברשת מתברר שפיט הוא לונדוני בן 59 ומעבר לקריירת הסולו שלו (לא כל כך תחת הזרקורים, יש לומר) הוא היה חבר בארבעה הרכבים: The Loft שתקופת קיומה ארכה כשנתיים, The Weather Prophets שנוצרה עם התפרקות הלופט והוציאה שני אלבומי אולפן, וכן Ellis Island Sound ו-The wisdom of Harry שהצליחו לחתום בMatador Records בהם פעל במקביל לקריירת הסולו שלו.
בסרטונים מתחת דגמתי שירים ממגוון אלבומים ותקופות. מקווה שיהיה לכם קליק.
The Loft – Why Does The Rain
The Weather Prophets – Well Done Sonny מהאלבום Judges, Juries & Horsemen
Thirteen and Seven Centuries מתוך אלבום הסולו השני zoo
God מתוך God and Other Stories שיצא ב-1993
Dead Trumpets
Tree of Birds מתוך האלבום Songbox משנת 2011
Really Something מתוך האלבום Spilt Milk שיצא ב-2016
אני לא מהממהרים להכפיש, בטח ובטח בתקופה כזו, בה כל עסק, קטן וגדול, זקוק לקהל לקוחות נאמן והמלצות חמות, אבל החוויה שלי עם רוזן ומינץ כל כך מייאשת שאין לי ברירה.
לפני פחות משנתיים רכשתי אופני מרידה חדשות ב״רוזן ומינץ פתח תקווה״ בסכום שהתקרב ל-2,500 ש״ח. לצערי מהרגע שעליתי על האופניים (שאגב, היו אמורות לשמש ככלי רכב לכל דבר, כזה שיביא אותי לעבודה ובחזרה ויסייע בידי לאסוף את הילד מהגן, בלי לתרום לפקקים בדרכים) נתקלתי בשרשרת ארוכה של פנצ׳רים בזה אחר זה.
בהתחלה חשבתי שזה מקרה. הרי כולנו עולים מדי פעם על קוץ או זכוכית. אבל אחרי שזה קרה שוב ושוב, כל פעם באותו מקום בגלגל, בשני הגלגלים יש לציין, תמיד ליד פתח הונטיל, הבנתי שיש כאן משהו שמעבר.
כשניגשתי לחנות ובקשתי שיבדקו את המקרה, אולי הגלגלים לא בסדר, השלדה, משהו, הרי לא הגיוני שאני לא מצליחה לנסוע יותר מ-50 מטר ומיד חוטפת פנצ׳ר, והצעתי שיחליפו לי את הגלגלים לאילושהם גלגלים ישנים, הם אמרו שאין להם גלגלים יד2 בגודל שלי, שהם ינסו לבדוק את המקום, אולי ריתוך קטן יעזור, והבטיחו שיתקשרו לפני שיבצעו את התיקון שכן הוא יעלה כסף והם זקוקים לאישור שלי כדי לבצעו. עבר שבוע ודממה.
כשהתקשרתי למקום, לברר מה המצב, העובד בסניף רוזן ומינץ פתח תקווה, אמר שהם התקשרו עוד באותו יום אך לא היתה תשובה ועל כן הם פשוט החליפו פנימית לאופניים. ״האופניים מחכים לכם פה כבר שבוע״, אמר בגסות. רוזן ומינץ יקרים (תרתרי משמע!), איך האופניים מחכים כבר שבוע אם הייתם אמורים לבדוק מה ניתן לעשות ולדבר אתי כדי לאשר את הטיפול? למה לא נעשה שום דבר ממה שהבטחתם? ונגיד שלא עניתי לטלפון, קשה לשלוח הודעת טקסט? להשאיר הודעה קולית?
רוזן ומינץ, אבדתם היום לקוח – לכל החיים. ואני אדאג לפרסם את זה בכל ערוץ תקשורת אפשרי, שכולם ישמרו מפני השירות שלכם. אני לא אשמה שרכשתי אופניים שמשהו בפס ייצור שלהם כנראה לא תקין. אלו לא אופני המרידה הראשונות שרכשתי, ואף לא אופני המרידה הראשונות שרכשתי דרככם, רוזן ומינץ, ומעולם לא נתקלתי בכזה דבר.
אני יודעת שאני לא היחידה שהתקופה הזו של לשבת בבית עם בן/בת הזוג והצאצאים עשתה לה קווץ׳ בבטן בקטע טוב. נכון שלא היה לי כמעט רגע לעצמי אבל פתאום זכיתי בהרכב יממה מושלם כך שלרגע חשבתי שאולי האריכו את היממה באיזה 6-7 שעות (הרי זכיתי באקסטרה ארבע שברגיל היו מתבזבזות בנסיעות ובפקקים לעבודה וממנה, פלוס משהו בין שעה וחצי לשעתיים שנחסכו על קניות אוף-ליין). בין היתר למדתי המון על דרכים יצירתיות להעסיק את הילדים, הרחק מהמסך, ועל הדרך למדתי כמה עובדות משעשעות עד מרתקות. הפוסט הבא יסכם את התחושות והחוויות תוך כדי קרדיטים לאתרים וערוצי יוטיוב ששווה לכם לשמור במועדפים, לכל צרה שלא תבוא אבל גם ככה סתם, לימי שגרה מבורכת.
דרכים יצירתיות להעסיק את הילדים
לפני הכל – תקשיבו לילדים שלכם ולמה שהם מספרים. מספיק שיזכירו איזו דמות (למשל חיה או אסטרונאוט) שראו באיזה סרטון או ספר כדי שתוכלו ליצור להם פעילות מעלפת על אותה דמות. אצלנו (בן 5 ובן 3.5) הלך טוב:
יום אינדיאנים אביב בסימן פרפרים יום חלל מדענים חצי מטורפים (ע״ע ד״ר מולקולה וסרטונים מבית דוידסון) המחזת סיפור אוריגמי – ארנבון, לב, דינוזאור וברור שסירות ומטוסים
יום אינדיאנים
באתר “Good Mother” יש רשימה ארוכה של רעיונות ליום אינדיאנים עם הילדים. עם זאת מה שהכי עבד אצלנו היה למידת מושגים דרך כרטיסיות, יצירת כתר של אינדיאני ולוכד חלומות.
מערוץ ״מדע בבית״ של מכון דוידסון – גשם של צבעים (חומרים: שמן, מים, כוס, צבע מאכל)
המחזת סיפור
אנחנו בחרנו את ״העץ הנדיב״. אחרי שקראנו אותו לקחנו כרית של כסא נדנדה והדבקנו עליו כדורי פלסטיק ושאר שטויות. אני הייתי הדוברת / המקריאה והילדים שחקו את העץ והילד שגדל. לאחר ההצגה מצאתי את ההסבר המקסים הזה לאיורים של העץ הנדיב בבלוג של מרית בן ישראל. שווה קריאה.
אוריגמי
פה באמת שאין יותר מדי מה להרחיב. פשוט גגלו או חפשו ביוטיוב איך עושים מה שזה לא יהיה באוריגמי ותמצאו. רק אציין שזה עבד יותר טוב עם בן החמש ושבאופן כללי שווה לחפש אוריגמי למתחילים אם אתם לא מהמומחים.
ערוץ וויז לילדים סקרנים, כשמו כן הוא. תוכלו למצוא כאן סרטונים מעולים, למשל על החלל, כמו הסרטון שצורף בחלק של פעילות יומית בסימן חלל, אך גם את הסדרה המעולה ״מירט החוקרת״ שפותרת תעלומות ועל הדרך מלמדת על ארצות, תרבויות ומגוון תופעות מעניינות.
https://www.youtube.com/watch?v=Vy1z5OhpVUM
להוציא אנרגיה עם הילדים בבית
אל מול הרוגע והנועם ששעות היצירה העניקו לנו, בדגש על בן החמש ועליי, היינו חייבים לפרוק אנרגיה והרבה (בן ה3.5 למד מהר מאוד לבקש ״להוציא אנרגיה״ שזה מדהים!). בכל זאת סגורים בבית בין ארבע קירות… אז מה עשינו? 1. סולמות וחבלים אקטיבי (במשבצות השונות היו הוראות כמו לקפוץ 5 פעמים על רגל אחת, לזחול, לרוץ בסלון וכן הלאה) 2. תחרויות ריצה מצד אחד של הסלון לצדו השני, כשבמקום ״היכון הכן צא״ החלפנו ל״היכון הכן בטטה / כל שטות אחרת״ ואז אסור היה לרוץ (מי שלא הקשיב טוב ורץ – הפסיד) 3. רקדנו מלא Just Dance בעיקר עם החברים בקסדות (וידיאו בהמשך) 4. ירינו בבובות קטנות שהצבנו על קופסאות שימורים וכדומה 5. שחקנו ״חפש את המטמון״ עם משימות אקטיביות כמו לרוץ מהסלון למטבח, לעלות ולרדת מכסא, לצייר משהו שאנחנו אוהבים, לזחול מתחת למשהו וכן הלאה. 6. שחקנו הוקי מאולתר עם גלילי נייר סופג 7. שחקנו כדור-עף עם בלון ורשת שאלתרנו עם סדין בין שני כסאות 8. שחקנו כדורגל עם כדור רך 9. קפצנו והתעמלנו עם אירית הספורטאית 10. צלמנו את עצמנו בהילוך איטי / מהיר (פונקציה מעולה בפלאפון!)
Animals – Just Dance
משחקי יריות (boys will be boys)
הוקי ביתי
קצת העשרה בסגנון של פעם
חוץ מכל מה שציינתי, ניסינו ללמוד דברים חדשים על הדרך, תוך שאנחנו רושמים – לרוב מציירים, כי שני הקטנטנים עדיין לא יודעים לקרוא – אותם על לוח מחיק שתלוי לנו בפינת האוכל (מה שמאפשר לחזור ולשנן תוך כדי ארוחות בסגנון של חידות, למשל ״מי זוכר כמה לבבות יש לשלשול?״). כך למשל למדנו ש: לתולעת שלשול יש 5 לבבות קואלה הוא לא דב. הוא בכלל ממשפחת הקנגרו, והאם נושאת את בנה 6 חודשים בכיס ואז עוד חצי שנה על הגב. לפרצוף זועם נדרשים 40 שרירים בעוד לחיוך רק 17 השריר הכי קטן נמצא באוזן הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע ליבת כדור הארץ חמה ומגיעה ל-6000 מעלות צלזיוס ועוד ועוד
זום על הזוגיות ובכלל
ימי הקורונה בסימן הסגר חדדו לי את כל מה שכבר ידעתי – בן הזוג שלי הוא אחת הבחירות הכי טובות שעשיתי בחיי ועדיין, כמו כל זוג בריא, אנחנו זקוקים לזמן ביחד כדי לשמר את הקשר המעולה-טפו-טפו-חמסה-חמסה הזה שלנו. ימי הקורונה, עם השעות הנוספות ביממה שהם ספקו לנו, עשו לנו את מה שכל חופשה טובה בחו״ל עושה וזאת מבלי שנצטרך לבזבז הון תועפות על טיסות ומלון (בהנחה ומתעלמים מאלפי השקלים שהוצאו על מזון ואלכוהול). פתאום לא היינו עייפים מכדי לדבר יותר משני משפטים בסוף היום ואפילו היה לנו כוח לפעילות שמעבר לדיבורים ונטפליקס 😉
מעבר לחדוות האהבה, בזכות המעבר של ״פוקר מוצ״ש״ שלו לזום, גיליתי שיש לי בן זוג שמצחקק לא מעט ואפילו הרבה, שלא לדבר על תקשורתי עד כדי קשקשן לא קטן. ההתבוננות הזו מהצד על משהו שברגיל לא יכולתי לקחת בו חלק, אף לא כזבוב על הקיר, שחררה את הפרפרים הנכונים בבטני ובינינו.
חוץ מזה, גילינו ששנינו אוהבים את אותו יין מהמבחר העצום שרכש לא מזמן, ביחד עם מקרר היין שבזמנו צחקתי עליו שהוא פלצני. המלצה חמה? תנסו את טומאסי ומהר. לא זול אבל גם לא כל כך יקר ובהחלט שווה כל לגימה.
TOMMASI Graticcio Appassionato
לסיום
אני מקווה מאוד שלא יהיה גל שני של סגר (לצערי ביממה האחרונה יש קפיצה משמעותית במספר החולים והנדבקים) ובו זמנית מודה על ההפסקה ממירוץ החיים שהגל הראשון העניק לכולנו. אני יודעת שלא לכולם שפר המזל לומר את זה, ובשבילם (נשים וילדים שסבלו וסובלים מאלימות במשפחה ובתקופה הזו לא באמת היה להם איפה להסתתר, עובדים זרים שמצאו את עצמם ללא מקור פרנסה וגם לא באמת יכולים להגן על עצמם מפני הידבקות בשל תנאי מחייה ומגורים צפופים, אמהות ואבות יחידנים שמצאו עצמם בחל״ת או מפוטרים ועוד ועוד) אני הכי מקווה שלא יהיה גל שני ובאופן כללי שהממשלה הזו תדע איך להתנהל במקרה של גל נוסף או התקפה אפידמית כלשהי בעתיד.
