על פיט אסטור (Pete Astor) בכלל לא שמעתי עד לפני שלושה ימים אז חפשתי משהו חדש לשמוע. נכנסתי לאתר newalbumreleases ששנים היה המקור שלי לדליית אוצרות מוסיקליים ואשר בחמש השנים האחרונות קצת שכחתי ממנו, בין היתר כי היו תקופות שירד או החליף כתובות (בכל זאת מדובר באתר שמאפשר הורדות לא חוקיות של אלבומים שלמים חדשים דנדשים), ושם גיליתי את פיט בקטגורית האינדי.
אחרי ארבע האזנות בלופ לאלבום העשירי שלו, You Made Me, אותו הוציא לקראת סוף מאי השנה (2020), הייתי אומרת שפיט אסטור הוא שילוב של M.Ward האמריקני עם Richard Hawley האנגלי כששניהם מתכתבים מרחוק עם ליאונרד כהן. לרגעים אני אפילו שומעת את ניקי סאדן (רק בלי החריקות הווקאליות שלו) ובאלבומים ישנים גם את רובין היצ׳קוק האהוב, מה שאומר שפיט לא המציא שום גלגל ועדיין משהו בשירה הנקייה שלו בשילוב עם הלחן החף מניסיון התחכמות עשו לי את הקליק שאני נדרשת לו כדי להמשיך להאזין ואז להתאהב.
מקצת קריאות ברשת מתברר שפיט הוא לונדוני בן 59 ומעבר לקריירת הסולו שלו (לא כל כך תחת הזרקורים, יש לומר) הוא היה חבר בארבעה הרכבים: The Loft שתקופת קיומה ארכה כשנתיים, The Weather Prophets שנוצרה עם התפרקות הלופט והוציאה שני אלבומי אולפן, וכן Ellis Island Sound ו-The wisdom of Harry שהצליחו לחתום בMatador Records בהם פעל במקביל לקריירת הסולו שלו.
בסרטונים מתחת דגמתי שירים ממגוון אלבומים ותקופות. מקווה שיהיה לכם קליק.
The Loft – Why Does The Rain
The Weather Prophets – Well Done Sonny מהאלבום Judges, Juries & Horsemen
Thirteen and Seven Centuries מתוך אלבום הסולו השני zoo
God מתוך God and Other Stories שיצא ב-1993
Dead Trumpets
Tree of Birds מתוך האלבום Songbox משנת 2011
Really Something מתוך האלבום Spilt Milk שיצא ב-2016
אני לא מהממהרים להכפיש, בטח ובטח בתקופה כזו, בה כל עסק, קטן וגדול, זקוק לקהל לקוחות נאמן והמלצות חמות, אבל החוויה שלי עם רוזן ומינץ כל כך מייאשת שאין לי ברירה.
לפני פחות משנתיים רכשתי אופני מרידה חדשות ב״רוזן ומינץ פתח תקווה״ בסכום שהתקרב ל-2,500 ש״ח. לצערי מהרגע שעליתי על האופניים (שאגב, היו אמורות לשמש ככלי רכב לכל דבר, כזה שיביא אותי לעבודה ובחזרה ויסייע בידי לאסוף את הילד מהגן, בלי לתרום לפקקים בדרכים) נתקלתי בשרשרת ארוכה של פנצ׳רים בזה אחר זה.
בהתחלה חשבתי שזה מקרה. הרי כולנו עולים מדי פעם על קוץ או זכוכית. אבל אחרי שזה קרה שוב ושוב, כל פעם באותו מקום בגלגל, בשני הגלגלים יש לציין, תמיד ליד פתח הונטיל, הבנתי שיש כאן משהו שמעבר.
כשניגשתי לחנות ובקשתי שיבדקו את המקרה, אולי הגלגלים לא בסדר, השלדה, משהו, הרי לא הגיוני שאני לא מצליחה לנסוע יותר מ-50 מטר ומיד חוטפת פנצ׳ר, והצעתי שיחליפו לי את הגלגלים לאילושהם גלגלים ישנים, הם אמרו שאין להם גלגלים יד2 בגודל שלי, שהם ינסו לבדוק את המקום, אולי ריתוך קטן יעזור, והבטיחו שיתקשרו לפני שיבצעו את התיקון שכן הוא יעלה כסף והם זקוקים לאישור שלי כדי לבצעו. עבר שבוע ודממה.
כשהתקשרתי למקום, לברר מה המצב, העובד בסניף רוזן ומינץ פתח תקווה, אמר שהם התקשרו עוד באותו יום אך לא היתה תשובה ועל כן הם פשוט החליפו פנימית לאופניים. ״האופניים מחכים לכם פה כבר שבוע״, אמר בגסות. רוזן ומינץ יקרים (תרתרי משמע!), איך האופניים מחכים כבר שבוע אם הייתם אמורים לבדוק מה ניתן לעשות ולדבר אתי כדי לאשר את הטיפול? למה לא נעשה שום דבר ממה שהבטחתם? ונגיד שלא עניתי לטלפון, קשה לשלוח הודעת טקסט? להשאיר הודעה קולית?
רוזן ומינץ, אבדתם היום לקוח – לכל החיים. ואני אדאג לפרסם את זה בכל ערוץ תקשורת אפשרי, שכולם ישמרו מפני השירות שלכם. אני לא אשמה שרכשתי אופניים שמשהו בפס ייצור שלהם כנראה לא תקין. אלו לא אופני המרידה הראשונות שרכשתי, ואף לא אופני המרידה הראשונות שרכשתי דרככם, רוזן ומינץ, ומעולם לא נתקלתי בכזה דבר.
אני יודעת שאני לא היחידה שהתקופה הזו של לשבת בבית עם בן/בת הזוג והצאצאים עשתה לה קווץ׳ בבטן בקטע טוב. נכון שלא היה לי כמעט רגע לעצמי אבל פתאום זכיתי בהרכב יממה מושלם כך שלרגע חשבתי שאולי האריכו את היממה באיזה 6-7 שעות (הרי זכיתי באקסטרה ארבע שברגיל היו מתבזבזות בנסיעות ובפקקים לעבודה וממנה, פלוס משהו בין שעה וחצי לשעתיים שנחסכו על קניות אוף-ליין). בין היתר למדתי המון על דרכים יצירתיות להעסיק את הילדים, הרחק מהמסך, ועל הדרך למדתי כמה עובדות משעשעות עד מרתקות. הפוסט הבא יסכם את התחושות והחוויות תוך כדי קרדיטים לאתרים וערוצי יוטיוב ששווה לכם לשמור במועדפים, לכל צרה שלא תבוא אבל גם ככה סתם, לימי שגרה מבורכת.
דרכים יצירתיות להעסיק את הילדים
לפני הכל – תקשיבו לילדים שלכם ולמה שהם מספרים. מספיק שיזכירו איזו דמות (למשל חיה או אסטרונאוט) שראו באיזה סרטון או ספר כדי שתוכלו ליצור להם פעילות מעלפת על אותה דמות. אצלנו (בן 5 ובן 3.5) הלך טוב:
יום אינדיאנים אביב בסימן פרפרים יום חלל מדענים חצי מטורפים (ע״ע ד״ר מולקולה וסרטונים מבית דוידסון) המחזת סיפור אוריגמי – ארנבון, לב, דינוזאור וברור שסירות ומטוסים
יום אינדיאנים
באתר “Good Mother” יש רשימה ארוכה של רעיונות ליום אינדיאנים עם הילדים. עם זאת מה שהכי עבד אצלנו היה למידת מושגים דרך כרטיסיות, יצירת כתר של אינדיאני ולוכד חלומות.
מערוץ ״מדע בבית״ של מכון דוידסון – גשם של צבעים (חומרים: שמן, מים, כוס, צבע מאכל)
המחזת סיפור
אנחנו בחרנו את ״העץ הנדיב״. אחרי שקראנו אותו לקחנו כרית של כסא נדנדה והדבקנו עליו כדורי פלסטיק ושאר שטויות. אני הייתי הדוברת / המקריאה והילדים שחקו את העץ והילד שגדל. לאחר ההצגה מצאתי את ההסבר המקסים הזה לאיורים של העץ הנדיב בבלוג של מרית בן ישראל. שווה קריאה.
אוריגמי
פה באמת שאין יותר מדי מה להרחיב. פשוט גגלו או חפשו ביוטיוב איך עושים מה שזה לא יהיה באוריגמי ותמצאו. רק אציין שזה עבד יותר טוב עם בן החמש ושבאופן כללי שווה לחפש אוריגמי למתחילים אם אתם לא מהמומחים.
ערוץ וויז לילדים סקרנים, כשמו כן הוא. תוכלו למצוא כאן סרטונים מעולים, למשל על החלל, כמו הסרטון שצורף בחלק של פעילות יומית בסימן חלל, אך גם את הסדרה המעולה ״מירט החוקרת״ שפותרת תעלומות ועל הדרך מלמדת על ארצות, תרבויות ומגוון תופעות מעניינות.
https://www.youtube.com/watch?v=Vy1z5OhpVUM
להוציא אנרגיה עם הילדים בבית
אל מול הרוגע והנועם ששעות היצירה העניקו לנו, בדגש על בן החמש ועליי, היינו חייבים לפרוק אנרגיה והרבה (בן ה3.5 למד מהר מאוד לבקש ״להוציא אנרגיה״ שזה מדהים!). בכל זאת סגורים בבית בין ארבע קירות… אז מה עשינו? 1. סולמות וחבלים אקטיבי (במשבצות השונות היו הוראות כמו לקפוץ 5 פעמים על רגל אחת, לזחול, לרוץ בסלון וכן הלאה) 2. תחרויות ריצה מצד אחד של הסלון לצדו השני, כשבמקום ״היכון הכן צא״ החלפנו ל״היכון הכן בטטה / כל שטות אחרת״ ואז אסור היה לרוץ (מי שלא הקשיב טוב ורץ – הפסיד) 3. רקדנו מלא Just Dance בעיקר עם החברים בקסדות (וידיאו בהמשך) 4. ירינו בבובות קטנות שהצבנו על קופסאות שימורים וכדומה 5. שחקנו ״חפש את המטמון״ עם משימות אקטיביות כמו לרוץ מהסלון למטבח, לעלות ולרדת מכסא, לצייר משהו שאנחנו אוהבים, לזחול מתחת למשהו וכן הלאה. 6. שחקנו הוקי מאולתר עם גלילי נייר סופג 7. שחקנו כדור-עף עם בלון ורשת שאלתרנו עם סדין בין שני כסאות 8. שחקנו כדורגל עם כדור רך 9. קפצנו והתעמלנו עם אירית הספורטאית 10. צלמנו את עצמנו בהילוך איטי / מהיר (פונקציה מעולה בפלאפון!)
Animals – Just Dance
משחקי יריות (boys will be boys)
הוקי ביתי
קצת העשרה בסגנון של פעם
חוץ מכל מה שציינתי, ניסינו ללמוד דברים חדשים על הדרך, תוך שאנחנו רושמים – לרוב מציירים, כי שני הקטנטנים עדיין לא יודעים לקרוא – אותם על לוח מחיק שתלוי לנו בפינת האוכל (מה שמאפשר לחזור ולשנן תוך כדי ארוחות בסגנון של חידות, למשל ״מי זוכר כמה לבבות יש לשלשול?״). כך למשל למדנו ש: לתולעת שלשול יש 5 לבבות קואלה הוא לא דב. הוא בכלל ממשפחת הקנגרו, והאם נושאת את בנה 6 חודשים בכיס ואז עוד חצי שנה על הגב. לפרצוף זועם נדרשים 40 שרירים בעוד לחיוך רק 17 השריר הכי קטן נמצא באוזן הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע ליבת כדור הארץ חמה ומגיעה ל-6000 מעלות צלזיוס ועוד ועוד
זום על הזוגיות ובכלל
ימי הקורונה בסימן הסגר חדדו לי את כל מה שכבר ידעתי – בן הזוג שלי הוא אחת הבחירות הכי טובות שעשיתי בחיי ועדיין, כמו כל זוג בריא, אנחנו זקוקים לזמן ביחד כדי לשמר את הקשר המעולה-טפו-טפו-חמסה-חמסה הזה שלנו. ימי הקורונה, עם השעות הנוספות ביממה שהם ספקו לנו, עשו לנו את מה שכל חופשה טובה בחו״ל עושה וזאת מבלי שנצטרך לבזבז הון תועפות על טיסות ומלון (בהנחה ומתעלמים מאלפי השקלים שהוצאו על מזון ואלכוהול). פתאום לא היינו עייפים מכדי לדבר יותר משני משפטים בסוף היום ואפילו היה לנו כוח לפעילות שמעבר לדיבורים ונטפליקס 😉
מעבר לחדוות האהבה, בזכות המעבר של ״פוקר מוצ״ש״ שלו לזום, גיליתי שיש לי בן זוג שמצחקק לא מעט ואפילו הרבה, שלא לדבר על תקשורתי עד כדי קשקשן לא קטן. ההתבוננות הזו מהצד על משהו שברגיל לא יכולתי לקחת בו חלק, אף לא כזבוב על הקיר, שחררה את הפרפרים הנכונים בבטני ובינינו.
חוץ מזה, גילינו ששנינו אוהבים את אותו יין מהמבחר העצום שרכש לא מזמן, ביחד עם מקרר היין שבזמנו צחקתי עליו שהוא פלצני. המלצה חמה? תנסו את טומאסי ומהר. לא זול אבל גם לא כל כך יקר ובהחלט שווה כל לגימה.
TOMMASI Graticcio Appassionato
לסיום
אני מקווה מאוד שלא יהיה גל שני של סגר (לצערי ביממה האחרונה יש קפיצה משמעותית במספר החולים והנדבקים) ובו זמנית מודה על ההפסקה ממירוץ החיים שהגל הראשון העניק לכולנו. אני יודעת שלא לכולם שפר המזל לומר את זה, ובשבילם (נשים וילדים שסבלו וסובלים מאלימות במשפחה ובתקופה הזו לא באמת היה להם איפה להסתתר, עובדים זרים שמצאו את עצמם ללא מקור פרנסה וגם לא באמת יכולים להגן על עצמם מפני הידבקות בשל תנאי מחייה ומגורים צפופים, אמהות ואבות יחידנים שמצאו עצמם בחל״ת או מפוטרים ועוד ועוד) אני הכי מקווה שלא יהיה גל שני ובאופן כללי שהממשלה הזו תדע איך להתנהל במקרה של גל נוסף או התקפה אפידמית כלשהי בעתיד.
טוני אלן (Tony Allen), המתופף האגדי נפטר אתמול (30.4.2020) והוא בן 79, אבל הוא לא באמת הלך מאתנו. מוסיקאים הרי לא באמת מתים, הם רק מפסיקים לייצר קסמים חדשים…
בכל מקרה, זו הזדמנות מעולה לעשות סקירה קצרה של פועלו של מי שהיה לא רק מתופף בחסד, אלא גם כותב שירים ומלחין, שהתפרסם רבות בעקבות חברותו בלהקת אפריקה 70׳ של פלה קוטי (Fella Kuti), אך יותר מהכל היווה את אחת מאבני הבניין של האפרו-ביט.
נתחיל מההתחלה
אלן נולד באוגוסט 1940 בלאגוס, ניגריה, והחל לנגן בתופים כשהיה בן 18. סגנון הנגינה הייחודי שפיתח היה תוצר של רצון עז שלו בקול משלו וכן השפעה ישירה של מוסיקת הג׳וג׳ו (Jùjú) שאביו שמע ביחד עם ג׳אז אמריקני וסצנת ה-highlife שהתפתחה באותה עת בניגריה ונשענה על כלי נשיפה וגיטרות.
ב-1964 חבר לפלה קוטי בהרכב הג׳אז וההיי-לייף ״Koola Lobitos״. ההרכב החליף את שמו ל״אפריקה 70׳״ כשלוש שנים אחר כך, והחל מוביל סאונד אפריקני חדשני המשלב בין גרוב מוטרף של סול, ג׳אז והיי-לייף עם מקצב רב גוני של מוסיקת היורובה.
עם פלה קוטי בקטע ״Gentleman״
ביי ביי פלה קוטי
טוני אלן ופלה קוטי הקליטו ביחד למעלה מ-30 אלבומים (!) אך לקראת סוף שנות ה-70׳, בעקבות מחלוקות על תגמולים וזכויות יוצרים, נפרדו דרכיהם של השניים. באותה עת כבר היו באמתחתו של אלן שלושה אלבומי סולו שנעשו בתמיכה מלאה של קוטי: Jealousy, Progress ו-No Accommodation for Lagos.
טוני אלן ביחד עם להקת אפריקה 70׳ בשיר ״African Message״
לידת האפרו-פאנק
לאחר שהקים לעצמו הרכב משלו, הקליט אלבום נוסף, No Discrimination, ועבר לאירופה – תחילה לונדון ומשם לפריס. עם ההתנתקות מפלה קוטי אלן פיתח סאונד היברידי חדש בשם ״אפרו-פאנק״, דבק מוסיקלי שחיבר ובנה מחדש את האפרו-ביט ביחד עם אלקטרוניקה, ראפ, דאב ורית׳ם אנד בלוז.
שיתופי פעולה
בין המוסיקאים עמם שיתף פעולה ניתן למצוא את גונז׳סופי (Gonjasufi), שביקר בארץ ב2010 ולצערי נתן הופעה לא מספקת בעליל, ג׳ימי טנור, שרלוט גינזבורג המעלפת, ״Moritz Von Oswald״ וכן דמון אלברן (Blur, Gorillaz), פול סימונון (Clash) וסימון טונג (The Verve) עמם הקים את הסופרגרופ ״The Good, the Bad & the Queen״ שהוציא שני אלבומים, האחד ב-2007, השני ב-2018.
טוני אלן בשיר ״Nineteen Seventeen״ עם הסופרגרופ ״the good, the bad and the queen״
קטע מהאלבום ״Sounding Lines״ כחלק מהטריו ״Moritz Von Oswald ״
במרץ 2020 יצא אלבום חדש של אלן ביחד עם יו מסקלה – Rejoice – שנפטר לפני כשנתיים. השניים הכירו בשנות ה-70׳ בניגריה, כשמסקלה ביקר בלאגוס, ונגנו ביחד שוב בשנות ה-80׳ אבל רק ב-2010 הגיעו ביחד להקלטות. ההקלטות לא נועדו להיות אלבום אלא היוו מעין ניסוי של שניים שפשוט רצו לנגן ביחד, בלי הרבה תכנונים, ועדיין הוא אלבום מושלם מבחינתי שמשקף את הכישרון הבלתי מעורער של אלן.
טוני אלן ויו מסקלה בקטע ״Never״ מהאלבום ״Rejoice״
טוני אלן בכיתת אמן בלונדון, 2016
הסיבות למותו של טוני אלן עדיין אינן ידועות, אך אין ספק כי מותו בא בהפתעה, ולראייה הקונצרטים העתידיים בהם היה אמור להופיע במסגרת מסע ההופעות שלו באירופה.
עוד על טוני אלן – מקורות
ביוגרפיה מ2013 – Tony Allen – An Autobiography of the Master Drummer of Afrobeat
