החמוד הזה מת חמישה חודשים פחות יומיים מיום הולדתי ועדיין כל פעם שאני שומעת אותו עולים בי ניחוחות חזקים של ילדות, מה שמוכיח את מה שאני חוזרת ואומרת בכל הזדמנות (לרוב עצובה, למשל כשעוד כוכב כבה לכאורה לנצח) שמוסיקאים לעולם לא באמת מתים ושזיכרונות ילדות הם הדבר הכי חזק בקיום הארעי שלנו (גם אם הם לגמרי מוטים והכי לא אבסולוטיים).
הגיטרה הראשונה שלי היתה אקוסטית, שחורה ומטופשת, ללא מותג ממשי, רק בגלל שלאלוויס היתה גיטרה דומה, או לפחות כך זה נראה מהפוסטר השחור-לבן שהיה תלוי לי בחדר, והייתי אלופה בלפלבס (=לעכס) כמוהו, כולל הרמת שפה נונשלנטית מלאת פאסון (אחרי שעות של אימונים מול המראה, כאילו דה) ואם להודות, עם כמה שבגרתי מאז הימים ההם, עדיין יהיה נחמד להגיע לאחוזה שלו בגרייסלנד ולשבור איזו טלוויזיה אחת או שתיים.
לסיום, כי פתאום שמתי לב לתאריך – אם אלוויס היה עדיין חי ולא נחנק מהמבורגר בשירותים או אובר-דוז או מה שזה לא יהיה שהרג אותו, הוא היה חוגג לפני שלושה ימים יומולדת 86. שיהיה במזל ויאללה, אני מרימה לו פה עם כמה שירים אהובים:
הסגר הזה אני פחות יצירתית ומלאת אנרגיות, מודה. יש משהו בפעם השניה הזו שהגיעה מהר מדי, הרבה לפני שהספקתי לנשום או לחבק את האהובים עליי שכל כך הרבה זמן לא ראיתי, בתוספת ההחלטה שלי לצאת לעצמאות והתחושה הזו שכולם קצת אבדו את האמונה – ואני בתוכם – שמקשה עליי לקום בבוקר רעננה וצוהלת.
יש לזה גם סיבה נוספת – מאז שהסגר החל הילדים לא ישנים טוב ואני לא מאשימה אותם. אנחנו באמת בתקופה קשה וגם אם אפשר להסביר איכשהו לילדים בני ארבע-חמש את המצב וכמה שצריך להיזהר, זה לא באמת נתפס. איך אמר הקטן כשאמרתי לו לא לחבק את סבא וסבתא? ״אבל סבתא אוהבת אותי״. והוא כל כך צודק. היא כל כך אוהבת אותו שהיא לא תמצמץ לרגע כשהוא ירוץ לזרועותיה. ועדיין. אסור. עדיף שלא.
אז למה זברה?
בכל מקרה, לעניינינו – פעילות בסימן זברה. למה זברה? אני יכולה להגיד שזה בגלל שאנחנו רוב הזמן בפיג׳מה, זברות בעצמנו, או ״כי בא לי לשים פס על העולם״, אבל האמת היא שהחלטתי על זה תוך כדי הקראת הסיפור ״ממלכת רצינות וממלכת שטות״, ספר מעולה וכיפי בפני עצמו. ממש בהתחלה יש שם קטע שנסיך ממלכת רצינות מתלונן בפני אמו שהוא כבר יודע הכל על זברות. אז חשבתי לעצמי – אם רצינלוק יודע כבר הכל על זברות, למה שהילדים שלי לא ידעו גם?
״גם על זברות אני יודע הכל״ רגז רצינלוקממלכת שטות וממלכת רצינות מאת תמר בראון אלקלס
אז אספתי שני לינקים ליוטיוב – האחד עם הסבר קצר על זברות, השני עם שיר הפיג׳מה של ע. הלל – , אספתי קצת מידע מויקי על זברות, שברתי אותו לשאלות (הלוח המחיק שלנו מכה שנית!) ולבסוף זרקתי כמה גלילים, ניירות, צבעים, מספרים ודבק על השולחן.
דקה על זברות
אז הילדים למדו ש: הזברה היא ממשפחת הסוסיים וככזו יש לה פרסות היא חיה בעדר של כמה עשרות (מה שמסכן אותה לא מעט ומסמנה כאטרקציות לטורפים) הזברה חיה עד גיל 25 היא נושאת ברחמה את הגור הסייח שלה במשך שנה הצאצא שלה, הסייח, בהתחלה בכלל חום ג׳ינג׳י ורק בגיל שנה וחצי הופך שחור-לבן הזברה צמחונית אוכלת עשב מהירותה מגיעה ל-70 קמ״ש (שזה מהיר יותר מהטורפים הפוטנציאליים שלה!)
למה לובשת הזברה פיג׳מה?
אבל הכי חשוב – הם למדו על כמה סיבות אפשריות לשאלת המחץ: למה לובשת הזברה פיג׳מה? 1. כי ככה הסייח שלה יכול לזהות אותה (לכל זברה דפוס מפוספס ייחודי). 2. זו הדרך שלה להימנע מעקיצות זבוב הצה צה המסוכן (הוא מתקשה לעקוץ עיצובים מפוספסים). 3. זו אחלה הסוואה כשטורפים מנסים ללכוד זברה בתוך עדר צפוף של זברות (כשהן ביחד, שילוב הפסים של כולן הופך למסך פסיכדלי ומטשטש ראייה המקשה להבין איפה מתחילה זברה אחת ואיפה היא מסתיימת).
למה לובשת הזברה פיג׳מה?
ככה הזברה נשמעת דרך אגב (מוסיקה לאוזניים):
וזה מה שיצא אחרי הרבה דמעות וצווחות (כי כל אחד רצה לעשות את הזברה שלו אחרת):
מקווה שאצלכם ילך יותר בקלות. כמובן שאפשר להדפיס זברות לצביעה מהאינטרנט, או לאסוף קצת עשב מלמטה וליצור לה חברים לעדר ואיזה כר דשא רענן, כולל צאצא ג׳ינג׳י, העיקר שיהיה לכם זמן כיף פסיכדלי במיוחד 🙂
הייתי רוצה לכתוב שמכל ספרי ילדיי החכמתי, אבל האמת היא שיש ספרים ש״סתם״ מצחיקים או מרהיבים באיוריהם וגם זה נפלא. במאמר מוסגר אוסיף שלדעתי כל ספר תורם משהו לילד, בין אם זה לקשר שלו למבוגר המקריא ובין אם לשפה העברית (או כל שפה אחרת בה מקריאים לו).
אבל היום אני רוצה להמליץ על ספרים שעושים את האקסטרה מייל וגורמים לילדים שלנו (ועל הדרך גם לנו, ההורים) ללמוד משהו שהוא מעבר לאוצר מלים, יכולות חריזה או אינטיליגנציה רגשית. ספרים שמספקים הצצה לעולמות אחרים של מדע, טבע, היסטוריה ועוד.
כל הספרים, לפחות מהניסיון שלי, מתאימים לילדים החל מגיל 3, לפחות ברמת הקשב או העניין שהם מעוררים, אפילו אם זה רק להסתכל בתמונות ולשאול ״מה זה״.
נתחיל בגוף האדם
הספרים המצורפים הם ספרים שבמקרה התגלגלו לידינו (ביריד מאולתר של מכירות פיצ׳פקעס שכמה ילדים מהשכונה עשו), ואת שניהם הילדים שלי מחבבים, ועדיין אני בטוחה שכל ספר על גוף האדם יעשה את העבודה.
הספר ״מבט מקרוב על גוף האדם״ מלא באיורים מעולים וכולל חלונות נפתחים, שזה משהו שקטנטנים מכורים אליו. פרקי הספר עוסקים במערכות העיכול, הנשימה והדם, בעצמות והשרירים, המוח, החושים והמים בגופנו.
כוח המוח מתוך ״מבט מקרוב על גוף האדם״ מאת מאת קיטי דינס וקולין קינג
הספר ״גוף האדם״ כולל כמה פרקים משלימים על מערכת העצבים והרבייה כשמה שהכי נחמד זה שבכל דף יש דמות חצי שקופה כך שניתן לראות את האיברים של הפרק הבא ולמעשה, כשכל הדפים זה על זה, את גוף האדם בשלמותו, על כל איבריו הפנימיים והחיצוניים. פה הכי שמחתי ללמוד שחיוך הוא משהו שבא לנו ביתר קלות לעומת פנים זעופות שכן הראשון נדרש לפעולה של 17 שרירים בלבד בעוד השני ל-40 🙂
נעבור לעולם החי
פה מככבים שני ספרים, האחד ״עולמם של בעלי החיים״, השני ״הספר הראשון שלי על חרקים ועכבישים״ כאשר הראשון מתאים לגילאים מתקדמים יותר ועל כן פחות תפס אצלנו (אבל בטוחה שעוד שנה-שנתיים ידפדפו בו יותר, לא דואגת).
את ספר החרקים שני הקטנים אוהבים בטירוף ותודות לו הם מכירים לא מעט חרקי בית. יותר מזה, כשממש התחרפנו בסגר הקורונה הראשון אפילו אמצו לעצמם כמה חרקים כחברים ואני בטוחה שלספר יש המון יד בדבר 🙂
בנוסף, כל ספר ילדים על דינוזאורים הוא ספר שגורם להם להישאב לעולם שכולו פליאה. ספר החידות הוא קפיצת מדרגה המאפשר למידה על דינוזאורים מעבר לשמות ומאפייני בסיס והוא גם אחלה פעילות הורים-ילדים.
נראה אתכם הוגים ולוצירפטור או ברכיוזאורוס בלי לטעות 🙂
נסיים במקס החוקר האדיר
את מקס הכרנו בטעות כשניסיתי להסביר לילדים מה זה קומיקס וזו התגלתה כטעות הנפלאה בעולם. מקס הוא קיפוד סקרן עם חברים סקרנים לא פחות, אך בעיקר משעשעים, שחוקר ארצות והמצאות וכותב עליהם ביומן שלו. תמצאו שם פרק על במבה ו-ווייז, על הר געש באיטליה, כתבי חרטומים ומה לא. מה שנחמד הוא שבכל פרק יש גם קומיקס משעשע שמסכם את נושא הפרק בצורה מבדחת. מומלץ בחום גבוה ברמה שדורשת קרם הגנה 🙂
הטיול הגדול של מקס, המעבדה של מקס ומכונת הזמן של מקס / דובי קייך
לכל מי שאוהב למצוא את הדירות שלו ב-air bnb וחיפה על הים נשמע לו ה-מקום, אני חייבת להגיד שבאמת אין כמו לישון 2 דקות מהים, ועדיין: תבדקו טוב את החדרים שמציעים לכם ואם אתם נתקלים במודעה של אייל, עם הכותרת “cozy beach apartment with sea view” תמהרו לסגור אותה ותמשיכו הלאה.
בעקבות הקורונה התבטלה לנו החופשה בהולנד. דווקא השנה הרהבנו עוז לזרום על חופשה בחו״ל עם הקטנטנים והנה הקורונה באה והפכה לנו את הכל. כיוון שכך, החלטנו להימנע ממלונות ובחרנו ללכת על בית דירות. בגלל שאנחנו באמת אוהבים את חיפה על חופיה ומוזאוניה, חפשנו מקום קרוב לים והחלטנו ללכת על בית הדירות של אלמוג. אייל נשמע נחמד ומהתמונות נראה שהדירה במצב סבבה, אז אישרנו לגיסה לבצע את ההזמנה.
תמונות לחוד ומציאות לחוד
בהתחלה חשבנו שסתם מרגיש לנו שהדירה טיפה׳לה מוזנחת, אבל ככל שהתחלנו להשתמש בציוד שלה – ככה הבנו שנפלנו חזק. חצי מהמגבות שקבלנו היו עם כתמים, כשבאנו לשים סדין על המזרן בחדר ההורים גילינו זוהמה שהוציאה לנו את החשק לישון, באמבטיה היה כתם חלודה שהפחיד את בן ה-3.5 וכשהתעוררנו בבוקר גילינו שהמקרר הקטן הקפיא לנו את כל האוכל.
הדבר הכי בסיסי שהיה חסר לנו היה מתלים למגבות. הרי היתרון היחיד של הדירה הוא הקרבה לים. איך בן אדם אמור לייבש את המגבות ובגדי הים כשבכל הדירה יש רק מתלה אחד קטן וגם הוא ממוקם בחדר האמבטיה?
לקינוח, אחרי קצת יותר מיממה, בן ה-5 שלנו חטף פריחה מגרדת בפלג הגוף העליון, אז החלטנו שלא להישאר שם יותר וחזרנו הביתה.
כשפנינו לאייל וספרנו לו על כל הזוועות שעברנו לא היה לו מה לומר חוץ מזה שהוא מצטער ושהוא מתחנן שלא נכתוב עליו ביקורת רעה, ״כי זה העסק שלו״ והקורונה פגעה בו מאוד השנה.
לבי על כל מי שנפגע מהקורונה, והמשפחה שלי בתוכה אגב, ועל כן לא מהרנו לכתוב ביקורת רעה. ניסינו לדבר על ליבו של אייל. בקשנו שיזכה אותנו לפחות על היממה שפספסנו, אבל הוא המשיך בשלו, הבטיח לתקן את הליקויים ושב וביקש שלא נכתוב עליו ביקורת רעה.
למזלו של אייל, הגיסה שלי ומשפחתה דווקא נהנו מהדירה שלהם ועל כן לא הסכימו לתת לנו להוסיף את הביקורת באתר של airbnb אבל אני מקווה שלפחות הפוסט הזה יגיע לאנשים שזה רלוונטי להם. דווקא בימי קורונה, כשכל כך הרבה אנשים חושבים פעמיים לפני שהם מוציאים שקל, היה ראוי שכולנו נעזור זה לזה ולא ננסה לעשות רווח על חשבונו של האחר.
אני כן מסייגת שכנראה שהיינו צריכים להיות זהירים יותר. בדיעבד כשאתה רואה תמונת אמבט עם וילון סגור זה ישר אמור להקפיץ נורת ״חשדהו״ אבל אנחנו רצינו להאמין שהכל יהיה בסדר, בטח ובטח שלא דמיינו שבן ה-5 יחטוף כזו פריחה שלא תשאיר לנו ברירה אלא ללכת.
מאחלת לכולכם חופשות נעימות בארץ (ובתקווה בקרוב גם בחו״ל) 🙂
