נופש משפחתי במצפה רמון
כולם חשבו שהתחלקנו על השכל. “מצפה רמון באוגוסט??? תתאיידו בפחות מעשרים שניות והילדים יתחרפנו מלהיות כל היום במלון” אבל החלטנו לתת צ’אנס וזו היתה החופשה המשפחתית הכי טובה שהיתה לנו עד היום (עם כל הכבוד למלון ממילא המפואר וירושלים אהובתי או חיפה המעולה לילדים שעוד אקדיש לה פוסט בנפרד).
זה התחיל מהרצון לראות כוכבים כמו שרק במדבר אפשר אבל דווקא השנה הירח החליט להאיר במלא עוצמתו בתקופת המטאורים הנופלים, אז דחינו את הנסיעה לאמצע אוגוסט. הפיינשמייקר שלי הסכים להתפשר על פונדק רמון של ישרוטל וזו היתה פשרה טובה בהחלט.
כולם הזהירו אותנו שמדובר במלון פשוט, ללא מעלית, ושנבוא עם מינימום ציפיות, אז בדיוק ככה הגענו. גילינו מלון אכן פשוט אבל מתוחזק היטב, עם צוות אדיב שגם העלה לנו את המזוודות לקומה השלישית וגם התקשר כל יום לוודא שלא חסר לנו משהו.
ארוחת הבוקר לא מפוצצת במגוון אבל היא בהחלט עונה על צרכים של משפחה ממוצעת. רק תבואו מוקדם כי אם אתם מהמבוששים להתעורר סביר שתגיעו למגוון עוד יותר מצומצם.
אז מה היה כל כך מושלם? הכל וכלום. ובמילה אחת: המדבר.
יום א’: נחיתה, חבית ומסע בין כוכבים
את החבית, חווית?
נתחיל במקום שהתחלנו אתו: החבית.
במרחק 5 דקות הליכה מהמלון במרכז קטן ובו מכולת (העגלה עם הסלוגן החמוד: “אנשים לפני רווחים”), מסעדונת שלא הצצנו לתוכה העונה לשם Levi’s (תודו שמצחיק!) גילינו את בר המסעדה שהפך למקום הקבוע שלנו – “החבית”. מדובר בבר מסעדה מהסוג שהייתם מצפים למצוא בתל אביב, עם מלצרים אדיבים וחייכנים, עיצוב כיפי (כולל שולחנות מחביות), מוסיקה מצוינת ותפריט שמתאים לגדולים וקטנים כאחד.
מסע בין כוכבים עם “בטבע”
בערב יצאנו להדרכת כוכבים של “בטבע” שהיתה מושלמת. נסענו בטור מכוניות אחרי המדריך עד למכתש ושם זכינו לראות כוכב נופל תוך שהוא סיפר לנו על הכוכבים ובסוף גם נתן לנו לצפות בהם דרך טלסקופים ענקיים.
כשראיתי את שבתאי עם הטבעת זה היה כל כך לא הגיוני שלרגע הייתי צריכה שיראו לי שלא מסתתרות שום שקופיות בטלסקופ.
הילדים נהנהו והפגינו ידע שלא ידעתי שהיה להם (“קיטנת מדעים” זה ה-דבר!).
הקיצר: מומלץ בחום! (אבל תביאו אתכם עליונית כי דווקא קריר בערב)
יום ב’: אבן רוח מים , גמלים וגן פסלים
למחרת לקחנו את הזמן כך שיצא שהגענו ל”אבן רוח מים” טיפה’לה מאוחר לכריית חולות צבעוניים תחת השמש הקופחת, ועדיין הילדים התלהבו וסגרנו שנשוב לשם ביום המחר כמה שיותר מוקדם.
זה היה מושלם כי היינו שם לגמרי לבד וככה לילדים היה זמן גם למלא שני בקבוקים בחול וגם לטפס על ההר הקטן ולרדת ממנו כמה וכמה פעמים 🙂
אחרי לאנץ’ במרכז הגדול יותר של מצפה רמון, אני והגדול התמלאנו ב”דיל תבשיל” המוכר והאהוב של “Mauna” בעוד הקטן ואבא לקחו טייקאויי מ”החבית”, וגיחה קצרצרה לבריכה של המלון להתרעננות, יצאנו לטיול גמלים קצרצר עם “בן במדבר”.
הטיול עצמו היה קצרצר ובו בן סיפר לנו קצת על המדבר, המכתש ומשפחת הגמלים, אבל אני הכי נהניתי מההמתנה באוהל, עם התה המר שהגישו לנו, הרוח שלא הפסיקה ללטף וההרגשה המטורפת שאנחנו בכלל בסיני, פשוט במקום ים טורקיז קבלנו מכתש מטורף בשלל צבעים.
בדרך חזרה מבן עצרנו בספונטני בגן הפסלים, שם טיילנו עד לשקיעה. זו היתה הפעם הראשונה בה קלטתי כמה המדבר עושה טוב לכל אחד מאתנו ביחד ובנפרד. הגדול רץ לטפס על כל מה שאפשר, הקטן צעד לו תוך כדי ששר לעצמו, אני דלגתי בין שניהם ואבא מאחור, הלך לו בקצב שלו, ובניגוד לפעמים שאנחנו מוציאים אותו
“לטבע” הוא היה נטול תלונות ונראה ממש מרוצה.
הייתי רוצה להגיד שמתברר שאנחנו אנשים של מדבר, אבל אני חושבת שלמדבר באמת יש את הקסם שלו להפוך כל אדם לחלק ממנו…
בערב שוב חזרנו לחבית לערב של פיצות, בירות, טאקי וקינוחים
יום ג’: רמון, חוות האלפקות והר הגמל
למחרת, אחרי גיחה נוספת בחולות הצבעוניים של “אבן רוח מים”, קפצנו למרכז רמון שם למדנו בקושי (!) על אילן רמון, אסטרונאוטים והמכתש. אני באמת חושבת שיש פה פספוס רציני ומקווה שמהרכז הזה עוד יתפתח, אבל עד אז – לגמרי אפשר לוותר.
אחה”צ קפצנו לחוות האלפקות, שם למדנו להכיר את האלפקות, להבחין בינן לבין הלמות והכי חשוב – נהננו להאכיל אותן.
משם קפצנו להר הגמל שלצערנו היה תחום בחוט בשל שיפוצים, מה שכמובן לא מנע מאף אחד לעלות עליו אבל החלטנו לתת לילדים שיעור בציות לחוקים והסתפקנו בצפייה בו מרחוק.
יום ד’: בן גוריון והביתה
בדרכנו הביתה, לכיוון המרכז, עצרנו בצריף של בן גוריון שהתגלה כמקום מושלם ללימוד, העשרה ופאן טהור לגדולים וקטנים כאחד (ההיפך הגמור ממרכז רמון המאכזב).
זה העיף אותי לימים הנאיביים שלי בגרעין הנח”ל ועשה לי חשק לעוד, מה שאומר שעוד נשוב למקום.
חזרנו הביתה, עייפים ומרוצים, והכי מצפים לעוד.
