טוואי משי – מזחל לפרפר

יש לי חברה, פרפראית מדופלמת, שבמקרה היא גם אחות לנפש ועוד כל מיני דברים טובים שאני מאמינה שקשורים לזה שגדלנו באותה עיר פיצפונת חצי נידחת בצפון.
בכל מקרה, לפני כמה שבתות עברנו אצלה ״רק כדי לראות״ אותה ואת הבת החמודית שלה, ועל הדרך יצאנו עם שלל:
שלושה זחלי משי חמדמדים – שניים כבר די ענקיים ועוד אחד פיצפון.

החיה הראשונה שלי

הילדים (הקטן כבר בן חמש וחצי, הגדול חוגג 7 עוד ארבעה ימים בדיוק) היו בעננים. ״זו החיה הראשונה שאני מגדל!״ קרא הקטן בהתלהבות, ואני מצאתי עצמי מפרפרת מבפנים קצת כמו הפרפר שהזחלים האלו יהפכו להיות בעזרת ילדיי, קצת מזל והמון דרך הטבע.

החיפוש אחר עלי תות רעננים

למחרת יצאתי לסיבוב בשכונה לתור אחר עץ תות. הגעתי לגינה ובה ארבעה עצי תות אלא שכולם היו גבוהים ״בטירופים״, כמו שהקטנים אומרים. כבר חשבתי לחזור הביתה בפנים נפולות כשלפתע ראיתי איש חביב מנשנש לו תותי בר בלי סולם ואפילו בלי להתרומם על קצות האצבעות.
ממשפט וחצי שהחלפנו (הוא לא הבין למה אני רוצה את העלים ולא את התותים) גיליתי שהוא גדל ליד מפעלי משי באוזבקיסטן אבל מעולם לא גידל בעצמו זחלי משי 🙂

קדימה גולם

באופן מרגש ממש, יום אחרי שנחתו אצלנו, אחד הזחלים החל לטוות את הפקעת שלו!

כמה שעות אחרי כבר בקושי ניתן היה לזהות את הזחל מתחת לטוויית המשי

יום אחרי כבר היה גולם ברוב תפארתו

יומיים אחרי הזחל השני החל במשימה גם הוא. הוא החל לטוות את הפקעת בכמה מוקדים עד שמצא את הפינה המושלמת לטעמו.

תרבות של עור אשר יבש

אחרי יום נוסף נהיו לנו שני גלמים וזחל קטנטן בודד שהמשיך לאכול במרץ. כשיום אחד בקושי זז, כבר הייתי בטוחה, ברוב פולניותי הדאגנית, שקרה לו משהו, אבל אז גילינו שפשוט הגיע זמנו ״להתנשל״. זחלי הטוואים לא גדלים ככה סתם. הם חייבים להסיר מעליהם שכבת עור כדי שיוכלו לגדול למימד הבא שלהם. מתברר שהם מתנשלים עד ארבע פעמים בחיים, עד שמגיעים לגודל המקסימלי שלהם.
(בתמונה פה, בצד שמאל, רואים אותו עם הגלמים והנשל. בתמונה האחרת הילד שלי אוחז בנשל בכף ידו):

לו רק יכולתי גם אני כך להגיח

שבועיים וחצי אחרי דווקא הזחל שהתגלם שני בקע מהגולם והתגלה כפרפרה. פרפרית העש נהנית ממחושים קצרים יותר ופלג גופה התחתון פונה מטה, בצורה שמקלה עליה להטיל את הביצים לאחר ההזדווגות.
הילדים טוענים שלפרפר הטוואי יש מראה שמזכיר דרקון קטן ואני חושבת שהם צודקים 🙂

יום אחרי הגיח בן זוגה ומהר מאוד חבר אליה לייעוד היחיד בקיום הפרפרי שלהם – להזדווג לשם הפריית הביצים כדי שהנקבה תוכל להטילן ולנו יצמח דור חדש של זחלים, כאמור באביב הבא.

באופן מרגש ממש, הילדים זכו לראות את בקיעת הפרפר בלייב. יש פה 8 דקות ארוכות של צפייה, ויכוחים אם זכר או נקבה והתלחשויות, אז קישרתי לאמצע הסרטון ובכל מקרה תרגישו חופשי לקפץ בזמן:

קצת אחרי התרחשה ההזדווגות המיוחלת

כאן אפשר לראות את ניסיון ההתחברות הראשון של החמודים. זה די שכיח שאין חיבור מוצלח על הפעם הראשונה (בכל זאת מדובר בשני פרפרים בתולים!)

כמו כן, בהתחלה רואים שהפרפרה מטילה ביצים עוד לפני ההזדווגות. זה משהו שקורה באופן טבעי אלא שאלו יהיהו ביצים לא פוריות, שכן הזכר לא הפרה אותן, ומכאן שלא יתפתחו לזחלים.

אבל אצלנו היה זיווג מוצלח (זה באמת נדיר ומפעים שזכינו בשני זחלים שהתפתחו להיות זכר ונקבה, כי אף אחד לא יודע להבחין במין הטוואים כשהם זחלים) שהובילו ללא מעט ביצים מופרות ומאושרות. כאן בתמונה הן עדיין טריות, לפני ששינו את צבען לאפור:

כל אחד מהפרפרים חי אצלנו עשרה ימים. לאורך הזמן הזה התרחשה לה הזדווגות נוספת שאנחנו עדיין לא מבינים את פשרה, אבל אני טוענת שהבית שלנו רוחש פרומונים ושהם החליטו ללכת על עוד סיבוב של הנאה לפני שהם מסיימים את חייהם הפרפריים.

מה הלאה?

גזרנו את הקרטון עליו הוטלו הביצים ושמנו במקרר עד לאביב הבא. כשזה יבוא ועץ התות יתחיל ללבלב נקטוף עלים יפים, נשטוף אותם היטב ונניח עליהם את ביצי הטוואי.
אם הכל יתרחש כמתוכנן יהיו לנו לא מעט זחלים חמודים שישמחו אותנו במחזוריות טוואי המשי.
מבטיחה להעלות תמונות כשזה יקרה 😉